ניסוי בקהילה זמנית

"GeoEye" view of BRC 2012

לפני מעלה מחצי שנה התקיים אירוע ברנינגמן 2013. כמו תמיד הוא נערך ב”מדבר הסלע השחור” שבנבדה בארה”ב. ככתוב באתר האינטרנט הרשמי של ברנינגמן (www.burningman.com) האירוע הוא “ניסוי בקהילה זמנית”.

כדי ליצור תמונה רחבה של מה שאנחנו מדברים עליו, השנה הזו ראתה כמעט 70,000 משתתפים אוחזי כרטיס בכל הגילים, הדתות, הצורות והגדלים. האירוע הוא כל כך עצום, שמפה מפורטת הכרוכה ברמה מתוחכמת של תכנון והנדסה אזרחית נחוצה רק כדי למצוא את הכתובת של המחנה שלך. בעיר הזה יש תחנת רדיו, מחלקת שירותי חירום כוללת אמבולנס מאויש באופן מלא על ידי חובשים מקצועיים, מעל 1,000 שירותים כימיים, שדה תעופה, משרד רישוי על סטרואידים, סניפי דואר, ועמדות אינטראנט מקומי שבהן ניתן לערוך חיפוש במאגרי מידע מלאים של מקומות, אנשים, אירועים וכד’ הפתוח לציבור בתחנות ברחבי העיר.

חשוב לציין שהאירוע עצמו כולו מתקיים תחת מספר אילוצים חשובים. המגבלה העיקרית היא שזהו אירוע “Leave No Trace” מה שאומר בפועל שממש אין כלום באמצע המדבר רק כמה שבועות לפני האירוע ולא נשאר שום זכר לנוכחות אדם כמה שבועות לאחר מכן. ואנחנו מדברים על שטח בעל קוטר של מספר קילומטרים עליו עברו כ-70,000 אנשים במשך שבוע. המשמעות היא שכולם (טוב, כמעט כולם) כל הזמן מודעים לאשפה שהם מייצרים ולמה שהם עושים איתה. על כן ההמונים מקפידים להפריד את הסוגים השונים של אשפה. לדוגמה, מעשנים נושאים מאפרות פח כאלה ניידות, במטבחים מפרידים בין “מים אפורים” (מלוכלכים) לבין פלסטיק, מתכלאים וכד’. זה מדהים איך כולם פתאום דואגים לדברים האלה ולוקחים זמן למחזור בצורה נכונה.

אילוץ נוסף הוא מזג האוויר והאקלים (שללא ספק) קשים. במדבר הגבוה של נבאדה חום ויובש ביום וקר מאוד בלילה, כך שכל אחד חייב להיות אחראי ולדאוג לעצמו. אנשים מודעים לכמות המים שהם שותים וסוחבים בקבוקי מים לשימוש חוזר. הם לובשים בגדים חמים בלילה (בעיקר) והמשתתפים לובשים הרבה קרם הגנה ביום. יש סופות אבק ואפילו יכול לרדת גשם מפתיע באמצע הצהריים הלוהטים. כדי להיאבק באבק, הברנרים לובשים בנדנות, מסיכות אב”כ מעוצבות, מסיכות מנתחים לכיסוי הפה והאף ומשקפי מגן מסוגים שונים כדי לראות מבעד לענני אבקת האלקליין הנושבת הנדבקת במדבר הסלע השחור. מזג האוויר הקשה מאלץ את כל השרפנים להיות אחראים לעצמם הרבה מעבר לצורך הרגיל בחייהם הרגילים. בעיצומה של הרפתקה גדולה שכזו אנשים נאלצים ומצליחים לסמוך על עצמם יותר מאי פעם.

בתוך כל האילוצים הללו (ורשימה עוד ארוכה של אילוצים וקשיים נוספים) אנשים באים יחד כקהילה ויוצרים את הנוחות של בית זה לזה. אנשים רעבים תמיד ימצאו אוכל, צמאים תמיד ימצאו מים. ואפילו יותר מזה, בודדים ימצאו חברותא ומשועממים ימצאו עניין.

האיש הבוער מארח שפע גדול של במות, מסיבות יצירתיות, סגנונות מוסיקה, בארים, כיפות ענק, מייצגים אמנותיים, אוהלים, סדנאות ומקומות מפגש, מכל הסוגים. הדרך האהובה עליי לגלות את מה שיש לאיש הבוער להציע לי היא ללכת בכיוון אקראי ופשוט לראות ולהקשיב לכל מה שיתפוס את צומת ליבי. יש כל כך הרבה יצירתיות וכושר המצאה אנושית לחקור שכל פניה ברחוב אף הופך להרפתקה. כל מקום חדש שהייתי מגיע אליה נהיתה תפאורה לסצנה וכל אדם שפגשתי נהיה דמות ססגונית בסיפור וסיומו של כל פרק השאיר אותי עם שיעור חדש לחיים.

כשאתה שואל “ברנר”, “אז איך היה ברנרינג מן?” הם תמיד יתקשו לענות בצורה ברורה יותר מ-“זה היה מדהים!” הסיפורים שנשארים איתנו לאחר ה”ברן” חסרי מסגרת התייחסות. על רקע עיר הסלע השחורה מה שנראה “נורמלי” ואפילו הגיוני יכול להיות מאוד שונה מ”נורמלי” והגיוני בחיינו הרגילים (DEFAULT WORLD). אני אתן לכם דוגמה: בברנינג מן אנשים רבים בוחרים שם “פלאייה”. שלי הוא (באופן מפתיע) Journeyman. בשלב מסוים, בסמוך לכניסה לאחד מהמחנות הגדולים שני בחורים עברו לידי לבושים בחתיכות תלבושות תואמות שאיכשהו גרמו לי לחשוב על פיטר פן – סייברפאנק. אחד אמר לשני: “היי מרלין, בואו נלך למצוא אורדת רובוט!” בעולם ה”דיפאולט” המשפט הזה היה נשמע כמו דבר מוזר מאוד לומר, אבל ב-Black Rock City הבנתי שהכוונה הייתה: “היי ידידי, בואו נלך למצוא את ידידינו השלישי”. עכשיו, דמיינו חוויה שלי עם עוד ברנר שנמשכה רק חצי שעה. איך אני יכול להתחיל בכלל לספר ללא-ברנרים את הסיפור בלי להפוך אותם לפוזלים? המשמעות היא שברנרים מוצאים נחמה מסוימת אחד עם השני שאחרים היו מתקשים להבין, שלא לדבר על לחקות. אנחנו מבינים את מסגרת ההתייחסות של ברנרים אחרים (או שניתן לטעון כי אנחנו מקבלים את העובדה שאין מסגרת התייחסות “נורמלית”). בתוך הפרדיגמה הזו טמון לקח (או שניים).

יש המון מה ללמוד מהחוויה בברנינג מן ואכן למדתי המון.

למדתי להיות כן. באמת וכן לחלוטין עם עצמי ואז עם אחרים. זה היה כאילו שכל השבוע הייתה סדרה של שיעורים ביושר שתוכננו במיוחד בשבילי. אני עדיין לא טוב בזה, אבל אני כבר החלטתי לעבוד על זה. תרגול מביא לשלמות.

נודע לי שאתה יכול לראות את היופי באנשים, כאשר הם מאפשרים לעצמם להיות פתוחים ולזרוח. כאשר מישהו מרגיש שהם מתקבלים על ידי כל הסובבים אותם הם הכי יפים.

למדתי כמה טריקים מגניבים לספינינג.

נודע לי שאף אחד לא יודע יותר על מה שאתה יודע יותר ממך.

נודע לי שהלב לא יכול להיות עם הפרדות. בדיוק כפי שאתה מחלק את האהבה שלך בין הילדים שלך או האחים שלך אתה יכול (ואולי צריך) לחלק את האהבה שלך בין יותר אנשים, ביושר פתוח. אנחנו אמורים לאהוב רק אדם אחד רק בגלל שאנחנו לוקחים אותם למיטה? איך אפשר שלא לאהוב גם לאחרים? בעולם שאין בו מספיק אהבה, מי אני, מי אנחנו שנכחיש לאהבה?

נודע לי שצריך לספר את הסיפור מספיק פעמים עד שאתה לומד כיצד לכתוב את הספר.

נודע לי שכולם מרגישים רגשות שליליים על נורמות וכללים תרבותיים רבים בעולם ה”דיפאולט” ובכל זאת כמעט אף אחד לא מטיל ספק בתקפותם. הריני לפקפק.

נודע לי שאם לא היה את הדקה התשעים לא הייתי מצליח לעשות כלום.

למדתי שאם אתה רוצה להיות “מר מכשף” אתה חייב להיות עם תשוקה לתחום.

למדתי שאנשים מבינים אותי הרבה יותר ממה שלעתים קרובות אני מייחס להם.

למדתי שכאשר אין לך חשמל, מכונת כתיבה עובדת יופי. במיוחד באמצע המדבר בלילה לצד מדורה.

למדתי שאם אתה אוהב את העולם כפי שהיית אוהב מאהב אז העולם תאהב אותך בחזרה.

למדתי עוד אלף דברים שאקלוט אותם בשלב כלשהו בעתיד.

והכי חשוב, למדתי שככה בני אדם באמת, כאשר מאפשרים להם להיות עצמם, ללא מגבלות תרבותיות שרירותיות. הם פתוחים וסובלניים, סקרנים ומהורהרים, תמימים ומלאי חמלה. זה מדהים איך אנשים יכולים להיות יפים כשהם באמת עצמם.

לסיום, עליי לומר שאני מאמין שכל עוד אתה בא עם ראש פתוח, האיש הבוער הוא לכולם. כאן טמון היופי שלו.

לשנה הבאה בעיר הסלע השחורה הבנויה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *