על זהות, הכרות, תחפושות, מחנות ותמונות

אני מתכתב לא מעט עם אנשים באינטרנט (הגירסה המודרנית של “חבר-עט” – את חלקם פגשתי בחיים, את חלקם אני וירטואלית מכיר וחלקם אין לי מושג מי הם – כשלפעמים זה הדדי ולפעמים לא…).

לפני כמה ימים אחד מאותם כותבים שלך לי שאלה די פשוטה – “מי אתה” זה כל מה שנכתב באותה ההודעה.

תראו איך הוא לוקח את אורן זריף בכיס הקטן (אפשר להעביר לדקה 1:40 אם אין לכם סבלנות)

ובכן, בעידן האינטרנט ניטש כיום מאבק ודיון ארוך על מהות, חיוניות הזהות או לחליפין האנונימיות,  על הגבולות הרעועים של פרטיות מול ציבוריות. חלקכם אולי שואלים אז מה זה קשור לאוקטוברן (או לעל אירוע/מפגש אחר) ולקהילת מידברן – שאלה מצויינת – יש כאן ג’אגלינג עדין (לפחות) עם ארבעה מתוך העקרונות שמנחים את הקהילה:

ביטוי עצמי רדיקלי – “ביטוי עצמי רדיקלי הוא נגזרת של התכונות היחודיות של הפרט. לאף אחד מלבד הפרט או לקבוצה שמשתפת פעולה אין זכות לקבוע מה יהיה תוכנו או כיצד יציג אותו. 

אז כן, אתם מוזמנים לבדוק את הזהות שלכם, לבטא את עצמכם כמו שתמיד חלמתם ולא העזתם, לבוא עם תחפושות (או לחליפין לשחק את בוראט לכמה לילות…) – כי כפי שאתם יכולים לראות הקסם נמצא קצת מעבר לגבולות הנוחיות שלנו – היכן שאנו יכולים להתפתח וללמוד דברים נוספים על עצמינו (אבל מצד שני אנחנו לא רוצים ללכת רחוק מדי ולהיות אבודים באיזור מאוד לא נעים או לחליפין לפגוע באחרים).

 עצמאות רדיקלית – “ברנינג מן מעודד את הפרט לגלות, לתרגל ולסמוך על עצמו ועל משאביו.”

יאפ, העיקרון הזה מחבר יפה ותומך גם בקודם – כשאתה (הכתוב מתייחס לכלל ללא הבדלי והגדרות מין) לא תלויי באחרים אתה גם יותר חופשי (לבטא את עצמך) ופחות מושפע מהחלטות של אחרים – מצד שני זה לא אומר שלא כדאי להכיר את השכנים, להציג את עצמך באירוע, בקהילה ובכלל (איך שאת/ה רוצה).

אולי אריאל שר (וגם אריאל הלחין) “עצמאי בשטח לא צריך טובות” אבל בהחלט נחמד לאסוף עוד כמה חברים חדשים ומכרים באוטו אם יש מקום (וזהו הקישור ללוח טרמפים שלנו בפייסבוק)  ולהוסיף לרשימת כתובות, וכן, הרי כולנו צריכים לעיתים טובות… (כשדרך אגב – אם תהיתם זוהי רשימה חלקית של מחנות הנושא באוקטוברן, מה הם יוצרים ואולי איזה תמיכה או סוג השתתפות הם מחפשים).

העיקרון האחרון שאני רוצה לאזכר הוא קבלה קיצונית – “כל אדם יכול להיות חלק מברנינג מן”. מה שמעלה את השאלה – איזה אחריות זה מטיל עלינו חברי הקהילה – ותיקים כ”בתולים” – בשביל לברך את הבאים ולהסביר להם את הקווים המנחים.

ומה, מה עם התמונות (והאמנות) ואיך זה קשור לדבר שאיתו פתחנו – הרדיקליות ?
ובכן, בכדי שאנשים יוכלו למתוח גבולות ועל זהותם לתהות הם צריכים להיות מוגנים, להרגיש בבית ולא לחשוש מחשיפה (כשהם עדיין לעיתים לא ממש בעצמם בטוחים או אולי בפעם הראשונה מסתובבים יותר חשופים). אז הכלל אצבע למשתתפים – אם ישנו סיכוי שמישהו/י לא ירצו שתקחו את תמונתם/תחשפו אותם  – עליכם לשאול לפני שאתם לוקחים אותה (וכן, אני יודע בתור צלם כמה זה מתסכל למוטט את “הרגע המכריע” ולביים תמונה אמיתית :)
ולסיום – האמנות !
כן, יש עוד הרבה מקום עבור מי שרוצה ליצור בכל צורה שהיא, ואם אין לכם עדיין רעיונות – אז כלל אצבע – תמיד אפשר ללכת ולהשתמש ביד או באצבע במכוניות.

Artist: Mientras Tanto
Foto by Celina Frieden

———————————————————-
ובסוף עוד כמה הודעות: 
 כן, הולך כנראה לטפטף בסופ”ש אז חוץ מצליות כדאי להביא גם קצת בגדים חמים וכמה מטריות (ואולי כמה יריעות של פלסטיק בשביל לכסות/לחסות).

צוות מפ”ץ (מחלקת פרוייקטים ציבוריים) צריכים לפחות עוד צילייה גדולה מאד, חבלים באורכים שונים, אתי חפירה, קרח, אלכוהול למסיבת סיום, דלק. שקיות זבל. והרבה רדיקל סלף ריליינס.

וצוות תב”ע רוצה להודיע (תכנון-בניין-עיר – גיא ואסף) שמחנות נושא שמגיעים כדאי שיגיעו כמה שיותר מוקדם ושבחוף יבדקו מולם את המיקום שלהם (ובכלל לפני שאתם ממקמים אוהל כדאי לבדוק עם השכנים קודם).

——————————————-

אה, ואם הגעתם עד פה אז באמת כל הכבוד ואני מתנצל שלא הצגתי את עצמי עד כה – שמי הוא “ילד מצלמה” (Camera Boy), אני הוא אחד החברים בצוות תקשורת/מדיה ועורך הבלוג, נעים להכיר ונפגש בקרוב – אם אתם רואים ינשוף על החוץ יש מצב שזה אני…

ולפוסט הקודם – קצת דיווחים ותמונות ראשונות מהשטח…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *