הפעם בה איבדתי את בתוליי

על טקס איבוד “בתוליי” הברנינג מן שמעתי רק בדיעבד.

עבורי הכל התחיל במהלך שנת 2008 כשטיילתי בדרום אמריקה ועוד לא ידעתי מה עומד להגיח אל תוך חיי. אני יודעת – זה אולי נשמע כמו משפט מסרט, אבל לא פעם אמרו לי שאני חיה בסרט עד שלא היתה לי ברירה אלא לאמץ בחיבה את הסרט המרתק שלי.

אז טיילתי לי בדרום אמריקה, לא חשדתי – מה אני… חשדניסטית?

ואז.. זה קרה. שמעתי מחברה על איזה אירוע שהיא היתה בו ב-2007. משהו מגניב באמצע המדבר. לא יותר מזה. ראיתי קצת תמונות וזה היה נראה לי כמו משהו ששווה לבדוק. במקביל חברתי הטובה שאיתה טיילתי שמעה את אותן השמועות על אירוע מגניב מהמנהלת שלה בעבודה, ומהר מאד הבנו שמדובר על אותו האירוע. אמרנו: “וואלה דרום אמריקה זה בטח קרוב יותר לארה”ב מאשר ישראל… יאללה בואי נבדוק את העניין.”

האמת? היינו די שוקיסטיות אבל עדיין לא ידענו אז עד כמה, אז שכרנו רכב בלאס ווגאס ויצאנו לדרך.

Breaking Down Bliss Dancer (Statue by Marco Cochrane), photo by Camera Boy

לא ידענו כמה מים להביא, כמה אוכל להביא, לא קראנו מראש את עשרת העקרונות כי אפילו לא ידענו על קיומם. הסתובבנו במגה סופר של האמריקאים וקנינו חטיף תירס מקומי (SCOOPS – אם לא יצא לכם לטעום – הנה המלצה חמה) וחמאת בוטנים.

הגענו לתור בכניסה אל הפלאיה באמצע הלילה.

ב-2008 היה תור ארוך מהרגיל מהכביש ועד שער הכניסה (בערך 9 שעות) בגלל איזה קראוון שנשרף לו עוד לפני שהאירוע התחיל – הוא פשוט התרגש כל כך ולא הצליח להתאפק… (לא לדאוג, לא היו נפגעים).

בתור ישראליות מן המניין כשראינו את התור התבאסנו. וואי וואי… כמה תור… אולי אפשר לעקוף מהצד? מה הולך פה למה אף אחד לא מפצפף? לא לקח לנו יותר מ-15 דקות כדי להבין שהתור היה ההתחלה של הדבר הכי חשוב שנעשה בחיים שלנו. התור בו הייתי מוכנה לבלות את שארית החיים שלי. בשיא הרצינות.

יצאנו מהאוטו כדי לראות מה קורה באזור ובמהרה הגיע אלינו בחור עם בקבוק יין והרבה מאד דברים נוצצים וזוהרים בחושך עליו. הוקסמנו ושתינו כוס יין בכוס שקנינו מראש (מישהו שפגשנו בסופר אמר לנו שצריך להביא).

9 שעות עברו כמו רגע אחד ומצאנו את עצמינו בשער הכניסה.

Marking the Territory at the 3 o’clock Ice Camp, photo by Camera Boy

עברנו ללא בעיה וגם בלי טקס חניכה. גם לא ידענו. רק שנה לאחר מכך כשהגענו לאירוע השני שלנו ושאלו “מי בתול??” (משמע, עדיין אף פעם לא היה באירוע) וחבר טוב שלנו אמר “אני!” הבנו מה קורה לבתולים בכניסה לפלאיה (אבל בבקשה – אל תגלו ותהרסו להם :).

כשאני חושבת על זה היום- 4 שנים, 4 אירועי ברנינג מן בנוואדה ו-2 אירועי ברנינג מן בישראל אחרי – אני מבינה שהיו לי לא מעט טקסי חניכה על הפלאיה.

הפעם הראשונה בה ישבתי עם אנשים שלא הכרתי במחנה שלהם, הפעם הראשונה בה נכנסתי לבר והגישו לי משקה בשם “semen”, הפעם הראשונה בה עליתי על ארט קאר בצורת ספינת פיראטים בעלת 4 קומות, הפעם הראשונה בה אכלתי ארוחת בוקר במחנה “fucking A’ gourmet”, הפעם הראשונה שהלכתי ערומה לגמרי ואפילו בלי איזה חתיכת בד קטנה בתיק למקרה חירום, הפעם הראשונה בה סובבתי גלגל משימות, הפעם הראשונה בה עזרתי למישהו להקים את האוהל שלו, הפעם הראשונה בה קיבלתי מתנה, הפעם הראשונה בה נשכבתי על הplaya dust, הפעם הראשונה בה בירמנתי בעירום ב”TIKI BAR”, הפעם הראשונה בה הבנתי באמת מה זה אומר the playa will provide .

הדבר היפה ביותר שלמדתי בברנינג מן זה שלא משנה כמה פעמים עוד אגיע למקום המופלא הזה – כל פעם אאבד שם את בתולי מחדש כי תמיד יהיה משהו שאעשה בפעם הראשונה

וזה, זה כל הקסם.

זה כל הקסם – נמרוד לב (שיר של ברנר(ים)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *