פויקמפ

מידברן דרך העיניים שלי// רפא צבר

נראה לי ששמעתי את המילה מידברן לראשונה מתישהו אחרי האוקטוברן.

לפני זה היה את הברנינגמן, מילה שחדרה אלי לתודעה דרך חוויות של חברים שהיו וטעמו מהמעדן

האנושי משנה המציאות הזה… לי עדיין לא יצא.

אבל האוקטוברן מאוד קרץ לי, ואני חושב שזה היה בשבילי הניצוץ הראשון של להבת אש שרק

הולכת ומתעצמת, ונראה שהיא הולכת ומשתלטת על חיי, ואני בוער בשמחה.

זה היה באחד מהסופשים של אוקטובר 2012, מפגש נדיר של אנשים יפים, מתובל באומנות ובעיקר

בתחושת חופש שכמותה טעמתי רק פעמים בודדות בעבר, ובעיקר לא בארץ.

הדבר הזה שהתחיל עבורי אז הפך כאמור לאחד מהדברים העיקריים שחיי סובבים סביבם,

כשמידברן נכנס לתמונה כארוע רשמי ב2014 הייתי ממקימי קמפ שנקרא פויקמפ, מקווה שטעמת אותנו כבר..

העבודה בקהילה הקטנה הזאת, שהיא חלק ממנדלת הקהילות הרדיקליות שצצות להן, היא הדבר

הכי מפרך (ולא מתגמל כלכלית) והכי מסב אושר שנתקלתי בו בחיי.

אני מרגיש שבשנתיים האחרונות החל אצלי באופן אישי תהליך של צמיחה בעיקר בתחום של התנהלות בתוך חברה ויזמות של פרוייקטים משותפים.

החיים שלנו מלאים במציאות שלא אנחנו מכתיבים, והמידברן הוא מגרש משחקים חדש לחלוטין שבו יש לנו את היכולת לייצר מציאות כיד הדמיון… זהו נכס שאני ממליץ לכולם להתנסות בו.

“אתה לא יכול לפתור בעיה בעזרת אותה צורת חשיבה שהכניסה אותך לבעיה” טוען איינשטיין, ואני

מוסיף, “נסה קצת מידברן…”