nir

רגע של השראה// ניר אדן

2004. נוואדה. השנה הרביעית שלי בעיר הזמנית. 35,663 משתתפים, ועוד אחד אני. הגעתי כבר יחסית מוכן,
קמפ בשם RED NOSE DISTRICT אימץ אותי כבר כמה שנים קודם והפלאיה הפכה לבית שני….לימים אף ראשון.
מגיע אל הפלאיה שלושה ימים לפני שהעיר קמה, יש משהו מדהים לראות את העיר קמה מול העינים שלך.
סופות אבק, שמש, חום, קור, עוד סופות אבק ובאיזשהו שלב אני על האופניים שלי מביט מזרחה ורואה משהו לבן מנצנץ ממש, אבל ממש רחוק, אני מנחש שזה ממש קרוב ל trash fence ,יאללה, הולך על זה, נוסע לשם!
מים ? יש, מצלמה דיגיטלית מיושנת ? יש! מסכת אבק? יש! משקפי אבק ? יש!
יצאנו לדרך…אני ו”ריקשה”, האפניים המשופצרים שלי.
רוכב לכיוון מזרח ושומר על קשר עין עם הנקודה המנצנצת שבאופק שלאט לאט מקבלת צורה של מלבן בהיר.
מתקרב ומבחין שהמלבן הזה הוא בעצם קיר לבנים בצורת “ח”.
חונה בכחול אבק, מקיף את הקיר ומה שנגלה לעניי עומד להיות הזוי ביותר.
אני מביט ב”חתיכה” שנתלשה מתוך מסעדה.
שולחן קטן לשני סועדים, מפה לבנה, עריכה מלאה, כוס יין, פמוט עם נר, שתי מנורות קיר שיוצאות מקיר לבנים שפעם היה מלבן שפעם היתה נקודה לבנה מבצבצת.

פשששש מגניב חושב לעצמי, הולך להביא את המצלמה הדיגיטלית שלי, מניח אותה על כיסא האפניים ומכוון את הטיימר ל 10 שניות ומתיישב על כיסא ליד השולחן. בשלב הזה אני מדמיין כבר את הסיפור שמאחורי התמונה.
מחכה 10 שניות שהמצלמה תקליק.. רק שאחרי חמש שניות מתייצב לידי מלצר לבוש בחליפה כשבידו השמאלית תפריט ובידו הימנית מפית, בדש המקטורן שלו פרח אדום מאובק.

אני פונה אליו באנגלית ושואל שאלות אבל המלצר….אילם. רק מניח את התפריט מולי ושולף פנקס ועיפרון ומוכן לקחת ממני הזמנה.

סבבה….זורם איתך אחי, מעיין בתפריט ומזמין מנה ראשונה, עיקרית וקינוח ותוהה מה יהיה פה הקטע.
המלצר נעלם מאחורי הקיר ולאחר 15 דקות חוזר עם המנה הראשונה שהזמנתי, ברוסקטה עם סלט עגבניות קר, טרי וטעים.

המנה העיקרית לא איחרה לבוא ובשלב הזה כבר לגמרי הפנמתי שאני יושב במסעדה, אוכל ומתרגש.
בתום הארוחה אני מסמן למלצר שיגיש לי חשבון, הוא חוזר עם קופסת פח קטנה, מניח על שולחני ונעלם…
נותרתי אני וקופסת הפח, זה הרגע, אני חושב לעצמי, פותח את הקופסה ובתוכה קלף קטן ועליו נ.צ של המסעדה בה אני יושב, בגב הכרטיס כתוב:
“gift this to someone who is in need for food for his soul”
נותרתי ללא מילים, באותו הרגע הבנתי משהו שנחקק עבורי לשנים…

האיש הזה שמעולם לא אדע את שמו הפעיל אצלי שני מנגנונים :
הראשון הוא השראה, התרגשתי מאוד ורציתי באותו הרגע לעשות משהו עבור מישהו אחר
השני הוא השתתפות… אותו איש חביב העביר לידי את הזכות להשתתף ולעשות משהו עבור מישהו.
המצלמה שלי אגב….נשארה שם.
מידברן בשבילי לעולם יהיה השראה והשתתפות, כשאנחנו משתתפים אנחנו מעוררים השראה באחרים שמניעה אותם להשתתפות שמניעה להשראה.