תסמונת היום שאחרי

הרימו יד אם הייתם באירוע של ReBurn וגם אתם התעוררתם ביום שבת האחרון וקצת לא הבנתם אם כל זה היה חלום.

[easyrotator]erc_45_1352916049[/easyrotator]
צילום: שרון אברהם

תסמונת היום שאחרי היא תסמונת מוכרת בקרב מכורים. מכורים לאהבה, לסמים, לקפה, לאלכוהול, לחיים.

באמת, אם תחפשו בגוגל תמצאו מאמרים שלמים על תסמונת היום שאחרי!
בדרך כלל הוא מלווה בטשטוש, בלבול, אי הבדלה בין מציאות לדמיון, הזיות וחיוכים בלתי מוסברים. הרופאים אומרים שרק עוד מנה תפסיק את הטירוף!

טוב בסדר, סתם שיקרתי. אין תסמונת כזאת. אבל וואלה, צריכה להיות! כי בדיוק ככה אני מרגישה..

אירוע ה-RE-BURN היה עבורי משהו מיוחד. בא לי לכתוב על זה ספר! כן, כן – לספר יקראו:
“23 שעות בבארבי”.

אשמח לשתף אתכם קצת במה עבר על צוות ההפקה של האירוע ב-23 שעות שעברו הכי מהר שאי פעם עברו עלי 23 שעות!

[easyrotator]erc_19_1352916762[/easyrotator]
צילום: אבישי נגר

אחרי חודשים של הכנות, פגישות ותכנונים, הגיע בוקר יום שישי.
קמתי בהתרגשות בשעה 8:00 בבוקר והתארגנתי מהר על קפה, פרוסת לחם ונעליים.
בשעה 9:00 כבר הייתי בשערי הבארבי!
העבודה היתה מרובה, והיינו צוות די מצומצם אבל יאמר שוב לזכות הקהילה המדהימה הזאת שאנשים התגייסו לבוא ולעזור ועשו כל שביכולתם כדי שכולנו נהנה!
עברה שעה ועוד שעה והמקום התחיל לקבל צורה.
כל עמוד חשפנות שנקדח לרצפה, כל חוט שנתלה מהתקרה בעמדת קבלת הפנים, כל נעל שנקשרה מעל בר הנעליים הבודדות, כל ספה שעשתה את דרכה לקומה תחתונה וכל בגד שנתלה על קולב בעמדת התחפושות עשה לי קליק קטן בלב.

בלי ששמנו לב כבר היה 17:00 והמקום היה קרוב להיות מוכן.
ב-17:30 הגיעו כל המתנדבים הנפלאים שלנו שנתנו מזמנם החופשי שעה בקופה או שעתיים בתחנת הכניסה או שעה וחצי בעזרה ליד הבמה וכל זה אחרי ששילמו כרטיס והגיעו כמו כל אחד ואחת אחרת!

[easyrotator]erc_5_1352917414[/easyrotator]
צילום: דני ג’ורדן

בשלב הזה אני הבנתי שלהגיע הביתה להתקלח ולקחת את התחפושת שלי אני כבר לא אספיק. צ’יק צ’ק דילגתי במעלה המדרגות ופשפשתי בתחפושות שהיו מוצעות. במהרה הבנתי שוב שהכל לטובה ו-playa provides, והתחפשות שהצלחתי לאלתר ב-5 דקות היתה מוצלחת יותר מזאת שהיתה לי בבית.

והנה כבר 18:00 והאירוע רשמית התחיל.
נכון לקחו כמה שעות עד שהתחיל להתחמם אבל אלו היו הרגעים שהכי ישארו איתי.
הבארבי נראה כמו פיסת פלאיה קטנה, המוסיקה מתנגנת, הרחבה מלאה במקום לאנשים שיגיעו ואני יודעת שזה הולך להיות לילה בלתי נשכח ואיך שהוא מתגנבת לי ללב הרגשה שאני מרגישה רק על הפלאיה…

מה קרה כמה שעות אחרי כולנו יודעים. המקום היה מפוצץ!

אני מקווה שכמו שאמרו לכם בתדריך בכניסה – הלכתם לראות הכל! היו המון אטרקציות ואני התרוצצתי בין תחנה להפעלה ולא ידעתי מה לעשות קודם!

[easyrotator]erc_19_1352917980[/easyrotator]
צילום:אייל לבקוביץ

בעמדת הדיקטטור לדקה נתתי נאום כועס ואפילו גרמתי לאישה אחת לרדת על ברכיה ולראות לי את החזה שלה. ב-EGO BOOST ZONE קיבלתי מחמאות בלי סוף, בברכת הכדורים הייתי עדה למופע סטרפטיז נועז, באוהל חטפתי תנומה קלה ובמכשיר הזיהוי יצאתי מלאך פעמיים ברצף.
כמות החוויות שעברי בכמה שעות האלו הרגישו כאילו דחסו את כל הברנינג מן ליום אחד.

בערך בשעה 5:00 בבוקר התחלנו לפרק.
היה קשה ומתיש כבר בשלב הזה אבל ללא ספק האדרנלין של האירוע עוד היה בתוך כל מי שנשאר לעזור בפירוק ובשעה 8:00  בבוקר יצאנו משם – מרגישים עייפים, גמורים, כמו בני 16, כמו בני 70, ובעיקר רוצים לישון.

ההתרגשות מהאירוע המדהים הזה לא עברה לי עד עכשיו ואני מוצאת את עצמי נודדת בין פלאשבקים על מה שהיה לבין מחשבות על מה יהיה ואיך ממשיכים מפה הלאה.
אני לא ידעתי שאירוע כזה יכול לקרות במסגרת עירונית, אבל שוב פעם הבנתי מחדש שזה לא משנה איפה ישימו אותנו, איפה שיש ברנרים יש כיף. האנרגיות היו בלתי נתפסות.

אז ככה נראו 23 השעות שלי במועדון הבארבי. מה אתם אומרים, יהיה רב מכר?

[easyrotator]erc_89_1352918338[/easyrotator]
צילום: גיא לייבוביץ’

תודה לכל מי שעזר, שהגיע, שהיה, שנתן, שלקח, שרקד, שהתחפש, שחייך, שחיבק, שצחק, שצילם, שאמר לי שלום, שאמר לי להתראות, שנתן לי בירה, שסיפר לי סיפור, שחלק איתי חוויה, תודה גדולה לכל מי שתרם לאוירה.

ת ו ד ה .
נשתמע בקרוב ואם יש לכם רעיונות/אירועים/או מחשבות בקשר לקהילה אז אנחנו תמיד שמחים לשמוע
וכמו שאומרים אצלנו – Burn you later

תגובות

  1. איזה תמונות, אילו מילים!!! אתה מסתובב שם כל הערב אבל מבין שבעצם, כמו באירוע עצמו, לא ראית בעצם כלום.. מזל שיש גם צלמים כלכך מוכשרים שיתעדו הכל.