להיות נוודת // סיוון מור

12525149_10205901500872541_3716478226022691815_o


מאז ומתמיד דאגתי לאחרים, שיהיו שלווים ורגועים, שיהיו מרוצים. בעצם, תמיד ניוודתי רק בלי הכותרת, בלי המסגרת.
 

בתחילת דרכי במידברן, כאשר ראיתי את רשימת המחלקות למתנדבים, מחלקת נוודים קרצה לי, ובאמת לאחר שהתעניינתי קצת יותר ובררתי, הרגשתי שזהו תחום שמתאים לי, שזה מי שאני גם כך.

ואז.. אז הגיעו הגלימות… כולם צוחקים עליי על זה, אך בהחלט התאהבתי בגלימה, התאהבתי בעיצוב שלה, התרגשתי כשלבשתי אותה, הסמל הרקום עליה “ואהבת לרעך כמוך” (המוטו של הנוודים), חיזק אותי – פשוט התאהבתי בכל מה שהגלימה מייצגת. 

המילה הזו, נוודים, כוללת בתוכה עולם שלם. בכל משמרת, בכל מפגש, אני לומדת ומרגישה שמצאתי את מקומי. זו המתנה שלי למשפחת מידברן – לשמור על השלווה, על ביטחון, להיות משתתפת כמו כולם אבל עם תפקיד נוסף, עם עיניים פקוחות.

זו עבודה לא קלה. היא דורשת כוחות מסוימים, אך מי שאוהב להקשיב, לתת, לעזור, זה בהחלט מספק.

במידברן מתמודדים עם כל מיני מקרים: יש מקרים פשוטים יחסית כמו אנשים שהגיעו באמצע הלילה, שהיו צריכים למצוא מקום להתמקם עם האוהל, אני זוכרת שהם לא הסכימו על שום מיקום, והם עייפים, עצבניים מעט, וחלק מהתפקיד שלנו הוא להכיל את ה’יציאות’ שלהם, שלא תמיד נעימות, להרגיע אותם ולמצוא להם מקום, ובסוף זה תמיד מסתדר. 

יש גם מקרים מסובכים יותר – באחת המשמרות שלי, פגשנו בחור במצב מעורער, אני והפרטנר שלי (נוודים תמיד פועלים בצוותים) לקחנו אותו הצידה בניסיון להרגיע אותו, אך הוא נהיה קצת אלים.

במקרה כזה צריך להתרחק, לא לעשות דבר שעלול לפגוע בנווד, אבל אז קיימת דילמה, היות ואת באמת רוצה לסייע, אך לאלימות אין מקום. התרחקנו, ווידאנו שאנשים אחרים גם מתרחקים ואף אחד לא נפגע, ונשארנו בסביבה, במקום שהוא יכול לראות אותנו. לאחר שנרגע הוא בא אלינו, שתה מים, ולקחנו אותו למרפאה לטיפול.

ביום השריפה של “אדם וחווה”, הייתי במשמרת כפולה, של 12 שעות (אל תיבהלו זה לא ככה בדר”כ, אני פשוט הייתי בשוונג של התלהבות) והייתי בפרימיטר (שזהו המעגל השומר על הקהל בשריפה) וגם מאד עייפהבשלב של השריפה, אנשים מתקרבים ותפקידנו לעצור אותם עד שמתקבל אישור, וכולם כבר בטירוף להיכנס פנימה וקשה לעצור אותם (במיוחד שהם כאלו גבוהים לעומתך, ואת כל כך מותשת מעייפות…), בשיא ההתרגשות והעייפות, יש תמיד מי שיסייע, אנחנו שם יחד, הנוודים, כיחידה אחת.

בשוטטות שלנו בעיר, במשמרות, אנחנו נכנסים לקאמפים. יושבים, מכירים, צוחקים, שותים… אני זוכרת רגע שדיברתי עם מישהו, הקשבתי לו. זה היה מרחב בטוח להוציא, מבלי שיישפט, ומבלי לתור אחר פתרון, בסוף השיחה הוא הודה לי על המרחב המאפשר הזה – תודה שהקשבתי, תודה שנתתי. זה רגע מדהים ומיוחד שאזכר עוד הרבה זמן – את עוזרת, איך שאת, כמו שאת.

כל המקרים שבהם את מונעת נזק, כי הסתכלת, כי שאלת, כי היית שם – מדהימים בעיניי. זהו מודל של התנהגות, קבלה, הכלה ופתירת בעיות.

הצטרפו אלינו – נוודי מידברן 2016

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *