חצים

עד שיהיו לנו מספיק מילים // מיה הרלב

20/5/2015, 4:45 לפנות בוקר

אחרי חודשים של הכנות, יום משוגע ולילה ללא שינה, אנו נוסעים בדרך עפר, לצד סיפור דרך, שמהר מאוד יהפוך להיות הסיפור שלנו. רגע לפני שנסגרים השערים לטובת פקק אינסופי אנו מספיקים להיכנס בשערי העיר והיא מקבלת אותנו בזרועות פתוחות. משהו בתוכנו מתחיל לבעבע, אותו משהו שמבעבע בנו כבר חודשים, מקבל לפתע צורה אחרת, יוצר תנועה חדשה, גורם לנו להבין למה טרחנו. ברגע אחד אנחנו מבינים שכאן עוד לא היינו, שאת זה מעולם לא ראינו, ויותר מזה, שאת מה שאנחנו מרגישים עכשיו, נוכל למצוא ולייצר רק כאן…

 

כמה חודשים לפני כן… ינואר – מאי, 2015

אני מוצאת עצמי יושבת מול המחשב ומחפשת… מה זה לעזאזל הדבר הזה שגורם לי לעבוד כ”כ קשה בשבילו?!

עשרת העקרונות – הבנתי

מדריך הישרדות – קראתי

חשל”ש – חומר שלא שייך –  מה עושים איתו? בדקתי

רשימת ציוד – רכשתי

כרטיסים – רפרשתי, רפרשתי, רפשרתי, ישששש השגתי!!!

 

אבל מה עכשיו??

עדיין לא הבנתי מה זה הדבר הזה.

 

איך זה מרגיש? את מה זה מעורר? מהי המהות? מישהו אמר נושא? איך הוא קשור לסיפור הזה? ואיך המסע האישי שלי ישתלב בכל העניין הזה??

אוהלים, ציליות, בריכות אידוי, אוכל, תחפושות וכמויות אדירות של מים שלא יכנסו באוטו הקטן שלי – בשביל מה צריך את כל זה ולמה לעזאזל זה שווה את כל המאמץ הזה???

את התשובות לשאלות האלה, לא הצלחתי למצוא בשום מקום.

בפייסבוק העלו סרטון של איש אחד שדיבר על נתינה וקבלה, אבל הוא בכלל משם, מנוואדה, מה הוא מבין? אצלנו זה קטן ואינטימי ומבוסס על המנטליות הישראלית, כך שבוודאי גם עצבני.

איפשהו במדריך ההישרדות, קראתי שברגעים שבהם מרגישים שקצת מציף וקשה, אפשר לפנות לנוודים… אמממ… קשה… אבל למה??? מה כבר יכול להיות קשה בחגיגה מושלמת שנמשכת חמישה ימים??

לילות כימים ישבתי וחיפשתי בין הדפים… דפי האינטרנט – אומרים שאפשר למצוא בהם הכל… אבל את החוויה של מה שקורה במידברן לא הצלחתי לאתר. להיפך, קיבלתי המון מידע, שלרגעים גרם לי לחשוב, שאולי זה בכלל יותר עבודה והרבה פחות כיף ממה שמספרים.

 

20/5/2015, 23:30 (בערך)

עולים לטמפל, מבינים לאן הגענו והיכן אנחנו נמצאים, מרגישים שלדבר הזה צריך להתכוונן. בטקס אינטימי וספונטני, כמה חברים, אנו פותחים את השער אל המסע הזה, אליו אנו עומדים לצאת…

חמישה ימים לאחר מכן, אנו נוסעים בשתיקה הביתה… מנסים לעכל ולעבד את כל מה שעברנו שם. כמה חוויות, כמה אירועים, כמה רגעים שכל אחד מהם שונה לגמרי ממשנהו, כמה עליות וירידות ופיתולים והמראות – מן רכבת הרים שכזאת.

אני נזכרת בחיפוש שלי בדפי האינטרנט בחודשים האחרונים. מבינה עכשיו שאת החוויה של מידברן אי אפשר להעביר במילים, אך עדיין גומלת בליבי ההחלטה שמישהו חייב לנסות… מישהו חייב לנסות ולאגד את כל הסיפורים וכל המשפטים וכל התיאורים, עד שיהיו לנו מספיק מילים. שיהיו לנו מספיק מילים כדי לנסות, ולו במעט, לעזור לנו ולאחרים, להבין לאן הם הולכים.

 

ינואר 2016

שנה אחרי, “אבראכדברא” ממש, אני כאן כדי לאסוף מספיק מילים… (:

אני כאן כדי להפוך את הבלוג שלנו לפלאיה וירטואלית, עם כל החוויות, הסיפורים, הרגעים והשירים.

מקום שיאפשר לאנשים חדשים להבין מה זה “מידברן” ולהתכונן לחוויה. מקום בו אנשים יבינו מבלי שנצטרך להסביר. מקום לגלות חוויות מנקודת מבט חדשה. מקום להיזכר ולהתרגש בכל פעם מחדש.

עיצובים, עיטורים, צבעים ושלל סגנונות – לאט לאט, הכל יהיה, אבל בנוסף לכל זה, אנחנו צריכים גם מילים – המילים שלכם:  צוותי המחלקות, המתנדבים, האומנים, מחנות הנושא ואלפי המשתתפים.

 
אנחנו מזמינים אתכם לכתוב לנו – מה הרגשתם, מה חוויתם, מה עברתם – בכללי, או רגע אחד מיוחד; על הארוע , על מה שהיה לפניו ולאחריו; על העוצמה, על הקושי; על מה שבלב, על מה שלמדתם – ועל כל מה שתרצו, כדי שיהיו לנו מספיק מילים… ((:

 

שליחת פוסטים דרך הטופס: https://goo.gl/nSJl9r

 

לשאלות, הארות  ופרטים נוספים: midburn.blog@gmail.com

בברכת ניסים ונפלאות והמון תודה,

אבראכדברא

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *