love_heb

אחת… שתיים… שלוש – אהבה! במידברן // לילך מרום

רווקה וזוג נכנסים לפלאיה… נשמע כמו התחלה של בדיחה נכון ?! אבל זה לא, כי זאת המציאות, שלי לפחות.
אמנם אף פעם לא הייתי בברנינג מן בארה״ב, אבל חבר טוב אמר שלי שזאת חוויה, לא שזה כיף, זאת חויה, וידעתי שאם אני מגיעה לשם אני לא יכולה לבוא לבד, אני צריכה עוגן.
אבל מה לעשות שהבעל בהזמנה לא הגיע בדואר (כן, כן, דואר ישראל) אז חברה טובה שאלה אם אני באה, שאלתי אם היא באה, היא אמרה כן ושהיא במחנה ואמרתי יאללה!
אפילו קיבלתי בזכותה טרמפ עם זוג מקסים, שבא לחבק, וכבר מהדרך גרמו לי להרגיש הכי ביחד בעולם.
וכך הגענו לנו למחנה, התארגנו על אוהלינו, הכרנו את חברינו ובאנו לעשות סיבוב בפלאיה.
רק מה? שלא היה באנו.
חברתי המהממת הגיעה להקמה והלכה לזמן איכות עם החבר.
הזוג שמאד התחברתי אליו עשה סיבוב רומנטי.
ואני, אני נותרתי לבדי.

עכשיו רווקה רווקה, אבל לא נזירה, אני סורקת את שטח המחנה ומבינה שמפה לא תצא הישועה אז החלטתי לצאת לסיבוב לבד.
הערב ירד ולאחר ארוחת ערב מעולה במחנה, מצאתי את עצמי לבד, שוב.
הפעם זה כבר היכה ממש חזק, עוד לא היתה תאורה ועוד לא הכרתי הרבה אנשים ובעיקר אבל בעיקר הרגשתי לבד. התבאסתי שאני לא שם עם בן זוג, אבל גם זכרתי משהו שאמרו לי יותר מפעם אחת “אם חסר לך משהו תבקשי מהפלאיה”, אז אחרי שהסתובבתי לי בערב לבד ביקשתי מהפלאיה – חברה, מישהו, מישהי לדבר איתם, וגיליתי שחברים דיברו אמת.
הפלאיה הביאה לי בחור צעיר, שחיכה לחבריו שיגיעו, וגם הוא חיפש חברה. מכאן הערב עבר עלי בנעימים, שיחה מעולה, סיבוב בפלאיה ואפילו לילה שלם להיות מחובקת, בלי אינטרסים בלי איברים, שני אנשים שמארחים אחד לשני לחברה.
קמתי בבוקר עם חיוך ואמונה חדשה “מה שתבקש מהפלאיה, הפלאיה תתן” ואני ביקשתי אהבה, ביקשתי גם וודקה וקיבלתי, אבל רציתי אהבה.

אני יודעת שאתם ישר חושבים אהבה רומנטית, את זה דווקא לא ביקשתי מהפלאיה, לא שאני מתנגדת, עדיין רווקה דרך אגב, אבל רציתי אהבה וחברה ואנשים יפים שאוכל להנות איתם.
אחד אחד או שניים או יותר הם הגיעו, החברה ממחנה פצפץ שהצחיקו אותי לא מעט, החבר מהמחנה שנתן טיפול באמצעות אלכוהול ואוכל, חברים מהחיים האחרים שצצו בכל מיני מקומות ועוד ועוד.
הפלאיה ייצרה עבורי אהבה, כאילו האדמה החמה מבעבעת אהבה, אהבה של אנשים, אהבה לשמחה, אהבה לאומנות, אהבה למתרינות והאהבה עפה לה באוויר ואתה לא יכול שלא לנשום אותה.
כן, כמובן שעוזר שאנחנו חוגגים כל היום אבל אהבה טהורה כמו שהיתה בפלאיה שום דבר לא יכול לייצר, או שהיא שם או שהיא לא וההוכחה הכי טובה היא כמות האנשים שמנסים לקנות כרטיס לפלאיה 2016.

למרות שהיו גם חוויות פחות נעימות, כמו התקפי אלרגיות שגרמו לי לתהות אם אני בכלל אמורה לחזור, קולות הפלאיה כבר מהדהדים באוזני ״אם חסר לך משהו, תבקשי מהפלאיה״, קוראים לי לחזור, לחזור הביתה, לחיבוק האוהב.

תגובות

  1. מגיע השנה בפעם הראשונה ו…די לבד. מתרגש אבל גם חושש. הפוסט שלך ממש עזר לי! תודה!

  2. שמחה לשמוע , תבוא מוכן לכל חוויה , והכי חשוב אל תפחד לבקש מהפלאייה את מה שלבך חפץ!!!!

  3. מדהימה אחת !!

  4. ריגשת אותי מאוד… 3>

  5. מדהימה שתמיד הפלאיה תיתן לך את מבוקשך

  6. רעות , אביטל – תודההההההההה

  7. איזה כייף למי שפוגש אותך ככה באמצע החיים….
    מלאת קסם!!!
    לא הבנתי מה זה הפלאיה אבל סקרנת אותי מאוד! וסתם שתדעי…. חוץ מהאהבה שבאה עד אלייך
    (שאת מחבקת בצורה מעוררת קנאה)
    יש גם מי שאוהב אותך מלאאאאאאא מרחוק:)
    כייף לקרוא אותך!

  8. נועה – העלית לי דמעות …
    והפלאיה זה המרחב של עיר המידברן ….
    “שטח האירוע בו מתקיים אירוע הברנינג מן. עם השנים הורחב המושג וכיום הוא מגדיר לעיתים גם את השטחים בהם מתקיימים אירועים אזוריים כגון מידברן. כמו-כן, בזמן האירוע, המונח פלאייה מתייחס בדרך כלל לשטח הפתוח במרכז העיר שבו מוצבים מיצגי אומנות.”

  9. שנה שעברה למדתי את המשפט “מי שבאמת רוצה להגיע לברן, מגיע”. וזה נכון.
    “אם חסר לך משהו תבקשי מהפלאיה” נשמע כל כך מתאים לחוויה של השנה.
    החשיפה לאהבה מסביב מציפה את הבדידות. וזה טוב. זה נותן מוטיבציה לצאת ולחפש.
    החופש לביטוי וחוויה מעלה את היופי שלחלוק ולשמר זכרונות משותפים
    עזרת לי להחזכר במשאלת לב שלי לקראת הברן. חיבוק.

  10. אהבתי הכתיבה הקולחת אשמח לשלב בספר על המידברן

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *