gate

שומרי הסף // ליה (ליאת) רוטנר

זקופים, איתנים, מטילי הוד וכבוד. רגע לפני הכניסה לעולם החיבוקים של הפלאייה, תפגשו על המשמרת את הפנים הקשוחות ביותר של מידברן – אנשי הגייט.

בבואכם למידברן, חמושים בנצנצים ובחדי קרן מסתתרים במכונית, יתגלה לכם השער הגדול – שמאחוריו מתחיל כל הקסם. ובשער, חמושים במדי סמל התנין האימתני ובצמידים שנועדו לסמן אתכם, יהיו אנשי הגייט.
לבם חם ואישיותם ברנרית, אך הם לא באו להכליל; הם באו להגביל.
“היי, אני במידברן!!” תתנפלו עליהם בחיבוקים, אך הם יעצרו אתכם מהמחווה, בטענה שהגריטרס המקפצים מעבר לשער כבר יחבקו אתכם כיאות, וכרגע, לעומת זאת, אתם צריכים לתת פוש רצינות אחרון, כיאה לבירוקרטיה של הדיפולט שבתוכו אתם עדיין נמצאים.
אנשי הגייט הם המעבר מהבירוקרטיה הדיפולטית הזאת – אל הזיית הפלאייה הצבעונית הממתינה לכם מאחורי גבם.

אל סתיו, מנהל מחלקת הגייט, הגעתי כברנרית תמימה ופעורת עיניים.
“אני חדש בתל אביב,” אמר סתיו, חתיך בן 30, “למדתי גיאולוגיה ומדעי כדור הארץ, כדי להציל את העולם. בחרתי בגייט אחרי שחברה טובה, אור גרנות, קישרה אותי לתפקיד כשחיפשו סגן למחלקה. שבועיים היינו בשטח. זה היה קשה ומתיש לנהל כל כך הרבה אנשים ולעבוד בדינמיקה אחרת לגמרי, שזו הרי לא עבודה אלא התנדבות.
אבל זה היה מעניין מבחינתין לראות את השינוי שחברים שלי ואנשים עוברים. השינוי שקרה מול עיניי הוא זה שנתן לי את הדחיפה. השנה אורי החליט לעזוב והיה לי די ברור שאני רוצה לקחת את זה עליי.”

אנחנו מזמינים קפה. אני מרגישה שהמלצרית וכל האנשים מתייחסים לסתיו בכבוד וביראה מהסוג השמור לגובי פרוטקשן. סתיו קוטע את הרהוריי בשאלה “מה, על מה את חושבת?” ואני ממהרת לענות: “פנדות”.
“בכל אופן,” סתיו ממשיך, “הקסם בקהילה הוא שכל אחד יכול להפוך לחבר שלך תוך זמן קצר מאוד.
מעבר לזה ניתנה לי הזדמנות לעבוד עם אנשים שלא הייתי פוגש בעבודה רגילה. כל מיני מהנדסים והייטקיסטים ואנשי תרבות ואדריכלים וצוללנים.”

“אז אנשי הגייט הם… בעצם ברנרים מהקהילה, ממחנה כלשהו, שהחליטו להתנדב במשמרת בשער של המידברן?”
“לא,” סתיו מפתיע אותי. “השנה אנו שמים דגש על הגיבוש שלנו כמחנה נושא בפני עצמו. המתנדבים במחלקת גייט מקבלים אוטומטית מקום בקאמפ, שיהיה מושקע ואיכותי עם אמנות, יוגה, מסיבות, סלון משלנו וכולי. זה מצוין במיוחד עבור ברנרים חדשים או חסרי קאמפ שבאים למידברן בלי קבוצה משלהם. אנחנו ישר מספקים להם את “כל החבילה”.”
סתיו מראה לי סירטונים של האליגייט, מחנה הגייט של ארה”ב, ומסביר כי גם בישראל הגייט יהיה מפותח יותר השנה: כל תהליך הכניסה והיציאה של רכבים למידברן יהיה יותר מאורגן, פנימה והחוצה, כדי להקל על “הפקק המפורסם” שבכניסה, וכדי למנוע פקקים ביציאה. יותר שבילים, יותר ויסות של התנועה.
“הבלגן שהיה במידברן האחרון… מתוכנן שלא לקרות שוב. אנשים בשנה שעברה באו מוכנים אבל לא ידעו לנקות אחריהם ולהשתתף ולהתנדב. פשוט באו לפסטיבל. חבר טוב שלי אמר לי שההבדל בין ברנינג מן לעוד פסטיבל הוא שאת הופכת מצרכנית למייצרת. במקום “שילמתי קיבלתי” – “עשיתי יצרתי”.

אני שואלת אם “גייט” ו”גריטרס”, זה אותו דבר?, מסתבר שזו לא רק אני – מדובר בטעות קלאסית.
“לא, אנחנו לא גריטרס,” מצהיר סתיו. “אנחנו לא נחמדים, ולא באים ‘לקבל את פניכם’. כדי ש-7500 איש ייכנסו ביעילות ובביטחה צריך לתקתק עניינים. אנחנו המקום שחוצץ בין המטריקס לבין הדימיון. יש לנו אחריות, וממלאים אותה באהבה וברצינות.”
לאחר שאתם עוברים את הגייט, יקבלו את פניכם הגריטרס שתפקידם הוא לכסות אתכם באווירת מידברן מנצנצת.
אז אם הגייט הם כמו שוטרים… איך הברנרים הישראלים מתייחסים אליהם?!
אז מסתבר שישראלים הם לטוב ולרע יותר חוצפנים ואישיים. הם יגיעו, יצאו מהאוטו, יתנו לך חיבוק גם אם תגיד שזה לא מתאים ושצריך להתכרטס ולזוז הלאה, הם יצאו בכל זאת כי “אחי אוהב אותך” וזה.
“זה למשל מעשה שמבדיל יפה בין הברנר בארה”ב לברנר פה,” מציין סתיו. “שם הם מאוד מצייתים לחוק.”

השיחה מסתיימת, וסתיו קם כדי לשלם את החשבון – כולם במסעדה עושים לו מקום לצעוד קדימה. האריות שואגים כשהוא עובר, והתנין מסמל הגייט שעל הקיר זוקף ראש ירוק.

תגובות

  1. ליה את טובה בזה… :)

    פוסט חד ומלא אווירה מדוייקת.

  2. שיבורכו האלייגייט שלנו ..

  3. שמחתי מאוד להכיר.. אחפש אתכם בשער

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *