סופרמן חולק חוויות מהאוקטוברן

זאת יופי של הזדמנות לשבת במרפסת בצהרי יום שישי ולנסות להתחיל להתמודד עם לנסח במילים את החוויה המדהימה הזאת. אתמול בלילה שאלו אותי למה אני בכלל מנסה, בברן הראשון שלי פגשתי אומן לבנוני בשם מרואן שאחרי שנהינו כבר חברים טובים אמר לי “אני מקווה שאתה מבין שחייך השתנו לנצח, כשאתה חוזר הביתה קח את כל האנרגיה הזאת ותמיר אותה למשהו. תכתוב, תצייר, תשיר, תלחין, תרקוד, תעשה משהו כדי לתעל את הדבר הזה שאין לך יכולת להסביר אותו לתוך בריאה של משהו חדש”. אז עוד לא היה לי מושג איזה חלק גדול בחיי ברנינג מן והקהילה הזו הולכים לקחת. אני זוכר את הכל, זוכר את כל התחושות שחזרתי איתן, זוכר את האנשים ששרפתי איתם ולימים נהייו המשפחת פלאיה שלי שביקור במדבר הסלע השחור בלעדיהן פשוט מרגיש לא אותו דבר, זוכר את התחושה הזו..

יצא לי לדבר באוקטוברן עם כמה בתולים, חלק שאלו אותי איך אתה יודע ששרפת כמו שצריך? חלק דיברו איתי על ההבדלים בעיניהם בין הארץ לחו”ל וחלק ניסו לתאר לי מה הם מרגישים ללא הצלחה. למעשה בלתי ניתן לתאר במילים את התחושה שעוברת בך כשאתה בברן, עוצמת הרגשות החדשים, האמונה בבני אדם, האהבה שמציפה אותך מכל מקום ובכל שלב, החוויות החדשות כשאתה מקפץ מחוץ לאיזור הנוחות שלך ועדיין מרגיש בטוח הם רק חלק. כשתחזור הביתה ותנסה לענות על השאלה “איך היה?” אתה מגלה שמלבד “מדהים” אתה מתקשה להסביר למה..

זו בדיוק התחושה, תענוג גדול היה לי להסביר לאנשים שזה בסדר, זה הגיוני שאין להם מילים להסביר לי את החוויה, ברן הוא כל כך מחוץ לנורמליות של העולם מחוצה לו שאין לנו את הכלים להסביר ואנחנו בעיקר רוצים שמי ששאל אותנו והתעניין יחווה זאת בעצמו. זו הסיבה שהתאספנו מלכתחילה, חיפשנו עוד כמונו שמבינים אותנו, לא רצינו לחזור לבית הרחק מהבית ולהתקל בחומה של אנשים שאומרת “לא יכול להיות שאתה לא יכול להסביר, ספר קצת” רצינו מפגשים שבהם אנחנו יכולים שוב להרגיש בבית. אני לא יודע כמה ממכם יודעים ומכירים את ההיסטוריה של קהילת ברנינג מן בישראל וכדי שחלילה לא יהיו אי דיוקים או חוסר במתן כרדיטים אני אדבר רק על החוויה שלי, זה גם לא כל כך חשוב בעיני מי היה ראשון או מי מופיע בכתוביות בסוף, ברן הוא דבר שגדול מסכום חלקיו. מבחינתי זה מתחיל שנה אחורה במפגש של אנשים שלא כל כך קשורים במקום לא כל כך ברור. הדבר היחידי שמחבר את הקבוצה הזו זה ברנינג מן, תחושה אמורפית שלא ניתנת להסברה, חלקנו היינו במספר ברנים קטן, חלקנו שרף מעל 10 פעמים אבל בכולנו בוערת תשוקה שאי אפשר לעצור, חייבים לאסוף את הקהילה ולייצר ארועים, העת הגיעה, הכל הבשיל.. דיונים וחפירות ועשייה מרובה הביאו בסוף לאירוע באפריל שהיה ממש מוצלח והשאיר טעם של עוד, התעניינות מצד ארגון ברנינג מן העולמי ופגישות במהלך הברן האחרון בנוואדה והמשך עבודה מאומצת בארץ יצרו אירוע מדהים בשם “אוקטוברן” והדבר הכי מדהים שקרה וריגש אותי עד דמעות, הקהילה התגייסה במלוא הכוח. יש לי ממש צמרמורת כשאני כותב את זה, זה נכון שארגנו רחובות וסלון מרכזי והיה תכנון לעיר, אבל כל הדבר העצום הזה והמדהים הזה לא היה קורה בלי ברנרים אמיתיים שנתנו מעצמם את הכל, כמות היוזמה והעשייה של אנשים שלאו דווקא היו קשורים ל”צוות ההפקה” הייתה פסיכית. ידעת שכמישהו מגיע לעיר ולא כל כך יודע לאן הוא הגיע, ברנר כבר יתפוס אותו ויכניס אותו לאוירה ולעניינים. מיצגי אומנות, מיצגי שטות, בארים, דאבסטפ, משחקים, דחיפה של אנשים מחוץ לאיזור הנוחות שלהם, ספאנקים!!!, חיבוקים ומלא אהבה. כל זה קורה בזכות האנשים שבאו. כל כך הרבה מחנות נושא שפעילים במשך כל היום ועושים כל כך הרבה דברים מגניבים. היה לי העונג למקם את חלקם והיה לי גם יותר העונג לגלות שלא שמעתי על כל הקאמפים ושיש התארגנויות ספונטניות שפשוט קרו. לתומי חשבתי שאני כממקם יודע מה קורה בכל מקום בעיר, כמה אושר היה לגלות שזה ברן. אי אפשר לדעת ולראות הכל בברן. חברים יקרים כל מה שעשינו היה להניח מצע להתרחשות ספונטנית, אלו היו האנשים שהגיעו שהפכו את זה למה שזה היה, אירוע קסום. היו שם לא מעט אנשים שהיו בברנים והיו באזוריים, אנחנו לא נופלים מאף אירוע כזה ולהפך. ההוויה שקרתה אצלינו הייתה כל כך קסומה שחלקם אמרו שזהו הברן הכי טוב שהיו בו. אתם! אתם האנשים שעשיתם את אוקטוברן למה שהוא היה. בין 1000 ל2000 איש שבאו באהבה, לא ראיתי כל כך הרבה אנשים יפים בארץ במקום אחד מרגישים כל כך בנוח. עצם זה שהחוף נשאר מבריק מעיד על כמה אנשים עקבו אחרי העקרונות וכמה איכות אנושית הייתה איתנו. מה צופן העתיד? אין לדעת.. יהיו עוד אירועים, הטירוף והיצירתיות ילכו ויגדלו, לדעתי גם זו הייתה הפעם האחרונה שהצלחנו לחמוק מתחת לרדאר של הרשויות (וגם זה לא מדויק). ברנרים ותיקים שכבר מכירים את התחושה, אתם כבר יודעים איך להתמודד איתה ואיך מכניסים אותה לתוך חייכם מבלי להשתגע, את אתה שהייתם בחוף ובפעם הראשונה נחשפתם לתחושה הזו, כל מה שרציתי להגיד לכם שזה בסדר, זה נורמלי לגמרי שאין לכם את המילים לתאר את החוויה, זה נורמלי לגמרי שמי שלא היה שם לא מצליח להבין אותכם. לכם אני ממליץ את מה שהמליצו לי אחרי הברן הראשון שלי, ציירו ציור, כתבו סיפור, שירו שיר, תלחינו, תרקדו ריקוד. חייכם השתנו לנצח ואתם עכשיו מכורים. זה הדבר הכי טוב שתתמכרו אליו. אני יודע שבאירוע הבא אתם כבר תביאו את עצמיכם בצורה קיצונית ברנרים ותיקים או בתולים כאחד.

אני סופרמן והיה לי העונג לפגוש אותכם בעיר קסומה שנבנתה בחוף הבונים, תודה לכם שנכנסתם לחיי ותודה לכם שהבאתם את עצמכם בצורה הכי אמיתית שלכם.

מה שכתבתי מבוסס על החוויה שלי ועל הזכרון שלי, אני מסיר אחריות מתחושות הקוראים.

זה בסך הכל נסיון לנסח לי את התחושות במילים, כנראה שאני אלך לצייר עכשיו.

 

אני שמח לצרף סט, ממליץ ללחוץ שאפל ולצאת למסע…  ממני אליכם

שיהיה שבוע מבורך..