Daniel Bear (1)

הרבה יותר מעשרה עקרונות // רועי ב.

(*צילום: Daniel Bear)

בקהילה נוהגים לדבר על עשרת העקרונות. נדמה כאילו ברנינג מן התפתח סביב העקרונות, אך לא כך הדבר. עוד הרבה לפני שהועלו על הכתב, היו העקרונות חלק מהאירוע ומהקהילה, אם כי לא היה צורך אז לבחור את המילים הנכונות אשר יגדירו אותם. כשהתחילה תנועה החוצה, לאזורים אחרים בעולם וקהילות מרוחקות, ממש כמו דת, עלה הצורך להגדיר מה בעצם מאפיין את הקהילה וכיצד להסביר למשתתפים חדשים מהם המוסכמות. כל זה נועד על מנת לשמר את אופי הקהילה כפי שהיא.

בתור משתתף שהגיע בעיקר כתייר, המפגש הראשוני שלי עם הקהילה בנוואדה ב2014 הותיר אותי נפעם, ויותר חשוב מזה, פחות ציני (והרבה יותר מאושר). עם זאת, הדרך לתובנות שאפשרו לי ללמוד לשחרר, לא הייתה קלה. יש משהו באיזון הזה בין קודש לחול, כבוד וחוצפה, רכות וחספוס שנמצאים ביחסים בין אנשים, בהוויה ובתרבות של ברנינג מן, שעלולים לבלבל את מי שנחשף אליהם בפעם הראשונה. אחת הבעיות היא שעשרת העקרונות המנחים את הקהילה, אלו שהועלו על הכתב לפני יותר מעשור, לעיתים מתנגשים אחד עם השני ומותירים מקום רב לפרשנות.

לדוגמא, עקרון ההכללה הרדיקאלית – עקרון המשקף הזמנה לכל אדם באשר הוא להצטרף לקהילה – מתנגש לפעמים עם עקרון הביטוי העצמי הרדיקאלי – זה שמאדיר את חשיבות מתן אפשרות ביטוי לכל משתתף. מצד אחד מצופה ממני להכליל כל אדם, מצד שני, מה אם דרך הביטוי שלו פוגעת בערכים שאני מקדש? איך אפשר להכליל מישהו שמערער על אמונותיי?

דוגמא אחרת היא עקרון ההסתמכות העצמית – ברמה הבסיסית ביותר עלינו לדאוג למים ואוכל לעצמינו למשך זמן האירוע – מצד שני עקרון הענקת מתנות המקדש את חווית הנתינה. איך אם כן אני משלב את הרצון שלי לתת למישהו משהו שברור לי שהוא זקוק לו, לבין הציפיה שלי ממנו שיסתמך על עצמו?

קונפליקט נוסף שבא לידי ביטוי ומורגש לקראת מידברן 2016 הוא בין עקרון ההשתתפות לעקרון ההכללה הרדיקאלית. הקהילה רוצה לגדול ולהכליל אנשים חדשים, אך קיים חשש מירידה ברמת ההשתתפות.

 

אם כן, לא תמיד ברור כיצד צריך לנהוג. מי שחושב שהחוקים ברורים – המציאות תטפח לו על הפנים.

ואולי מתוך זה נוצר אצלי הצורך להגדיר עקרונות מנחים נוספים. לקחת מפה ומשם, להוסיף להם מעצמי וכן, גם לשתף אותם עם אחרים. העקרונות האלו “עושים לי סדר” ומאפשרים לי לפתור חלק מהקונפליקטים בין עשרת העקרונות המקוריים. אולי הם יעזרו גם לכן.

 

לרצות להיות לבד זה בסדר

לא כולנו מוחצנים (extroverts). בתרבות הפופלרית ובמיוחד בקהילת הברנינג מן, קיים דגש גדול מאוד על ביטוי עצמי רדיקאלי. למופנמים שבינינו לפעמים קשה יותר להביא מעצמנו החוצה. למרות שהתהליך שעברתי כחלק מהמפגש עם הקהילה הוא ללמוד לשחרר יותר, לפעמים אני עדיין זקוק לזמן לבד, לטעון מצברים ולנוח. אם זה באירוע עצמו- לשוטט לבד בין המיצגים, לא בהכרח ליצור קשר עם אנשים אחרים, פשוט להיות. אם זה ביום יום בעולם הדיפולטי, לבחור את אירועי הקהילה אותם אני פוקד, ולא להרגיש שאני חייב להיות בכולם.

 

למדו מתי לשנות את הסצינה

“משנה מקום משנה מזל”, אמרה שגורה ונכונה גם כאן. עם זאת, אני לא מאמין במזל אלא בעיצוב מציאות. כשלא טוב לי בסיטואציה אני מנסה לזהות את הסיבה ולגרום לשינוי כלשהו. בדרך כלל מדובר בשינוי מקום פיזי או ויתור על חוויה קיימת על מנת לעבור לחוויה הבאה. במידברן קל מאוד לעשות זאת בזכות עושר האפשרויות הקיימות.

 

תנו לעצמכם לחוות רגשות שליליים

זה קורה לכולם. נהוג לומר שהיום בו שורפים את האיש, היום בו השמיים בוערים והחגיגות בעיצומן, הוא גם היום העצוב והבודד ביותר שתחוו. כמובן שלא בהכרח זה מה שיקרה, אך סביר ביותר שבתקופה אינטנסיבית עמוסה בחוויות מכל הסוגים, תזכו לחוות את כל קשת הרגשות האפשריים. נצלו את הזמן הזה כדי ללמוד על עצמכם. מה עושה לכם טוב, מה לא, ואיך אתם מתמודדים ברגעי משבר.

טיפ: הטמפל (המקדש) הוא מקום טוב להגיע אליו כשאתם מרגישים קצת עצובים.

 

אל תחנכו, דברו מנסיונכם

לעיתים אנו חשים צורך לחנך אנשים אחרים בקהילה ולכפות את הפרשנות הסובייקטיבית שלנו של עשרת העקרונות. חשוב לדעתי להתרחק מהגישה המלמדת שיש בה התנשאות, ולהביא מנסיונכם האישי, מדוע דבר מסוים ראוי לדעתכם במרחב המידברנרי ודבר אחר פחות ראוי או מקובל. אם תתנסחו בצורה הזאת תגלו הרבה פחות התנגדות ואולי גם תצליחו לגרום לשינוי חיובי אצל מישהו אחר.

 

למדו להנות מביטוי עצמי של אחרים

רבים מדברים על ביטוי עצמי רדיקאלי, אבל אל תשכחו לספוג מאחרים וגם לשקף להם עד כמה אתם נהנים ממה שהם מביאים מעצמם. המתנה הכי טובה שתוכלו לתת על הפלאייה היא מחמאה כנה.

 

דאגו לצרכים הפיזיים לפני הרגשיים

אכלתם? שתיתם? קר או חם לכם? לפעמים המצב הרגשי ישתפר פלאים ברגע שתשימו לב לצרכים הפיסיים ותספקו אותם.

 

אתם לא אמורים לאהוב כל אחד

הכללה רדיקאלית לא מחייבת שתאהבו את כל מי שתפגשו. קבלו את האחר והכלילו אותו, אבל הרשו לעצמכם לא להתחבר לכל אחד. לא כולנו משדרים על אותו תדר, לא לכולנו אותה רמה של אנרגיה בכל רגע נתון. בסופו של דבר הכללה אינה מחייבת הכלה.

 

מומלץ לקרוא גם את מדריך ההשרדות הרגשי שתורגם מאנגלית ומדבר על חלק מהנושאים שבפוסט הזה:

http://goo.gl/WIye93

תגובות

  1. נכון כן ואמתי קראתי באהבה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *