12804361_10153792927625546_1061451071_n

איפה עובר הגבול? // לילך מרום

“This is my dance space this is your dance space, I don’t go into yours and you don’t go into mine“ (ריקוד מושחת)

חלק לא קטן מהמהות שלנו כחברים בקהילת מידברן, היא האפשרות לחקור את הגבולות האישים שלנו. “ביטוי עצמי רדיקלי” –  שלוש מילים שמכילות בתוכן שמחה, חופש, לבוש, עירום, שפה ולפעמים גם פריצת גבולות, אבל מה קורה כשפריצת הגבול שלי, כאינדבידואלית בפלאיה, פוגעת במישהו אחר? איפה נגמר הביטוי הרדיקלי שלי ואיפה מתחיל הביטוי של האחר?

בתור מישהי שכל חייה מתמודדת עם הצבת גבולות לאחרים ובדיקת גבולות לעצמי, אני מודה שהנושא הזה מעסיק אותי לא מעט ולאו דווקא בהקשר של הקהילה. מאז שאני זוכרת את עצמי אנשים הגדירו אותי כסקסית. לא מעט אנשים ראו זאת כהזמנה, אם זה המפקד בצבא שחשב שלחבק אותי בעודי מנסה לברוח זה מגניב או הצעות מגונות שלא את כולן קיבלתי באהבה. “מרחב הריקוד” שלי, כמו שג’וני אומר לבייבי בסרט, נפרץ לא מעט.

כשעבדתי בביטחון בנתב”ג הייתי משתמשת בדלפק של המזוודות או בסטנד בשביל ליצור גבול פיזי ביני לבין האחר, אבל ביום יום אני לא יכולה להסתובב עם הדלפק, ושום מחסום פיזי לא יכול למנוע מאנשים להסיק מסקנות עלי או להעיר הערות. מה גם שאני בעצמי ממשיכה לבדוק מי אני, מה אני אוהבת ללבוש, איך אני אוהבת להתבטא והיכן עוברים הגבולות שלי בכלל.

לפני כמה שנים החלטתי ללכת לפסטיבל ‘פשוט’ בו הבגדים הם אופציונליים. סקרן אותי לבדוק את הגבול שלי בנושא העירום.  גיליתי שלא הרגשתי בנוח להסתובב עירומה ולכן הסתובבתי עם ציור גוף, סוג של בגד אבל מצבעים.

בערב השני של הפסטיבל ישבתי עם בחור הולנדי, שהסתובב בלבוש הולדתו ומה לעשות אינו נימול. בחורה שישבה שם והיתה ללא ספק תחת השפעה של משהו, מאד התרגשה מהנושא וקראה לעוד אנשים לבוא ולחזות בבחור הלא נימול… עכשיו פריז לרגע, כן אני יודעת שדמיינתם הולנדי חתיך עירום עומד ונבחן (זה בערך מה שקרה), אבל תשאלו את עצמכם: האם הסבת תשומת הלב לאיבר של הבחור היא חציית גבול? 

האם ניסיון לגעת הוא הטרדה מינית? ומה אם ההולנדי פשוט מנומס ולא נעים לו להגיד “גברת זוזי לי מהפרצוף” ?

לסקרנים שביניכם, אני לא זוכרת את המילים המדויקות, אבל מכיוון שאישית הרגשתי לא בנוח עם הסיטואציה והרגשתי שגם הוא, הסטתי את הדיון למקום אחר.

בואו נחזור רגע לפלאיה שלנו, הלוא במידברן עסקינן – אז מה קורה אם מישהו או מישהי מסתובבים להם בלבוש נועז רחמנא לצלן וזה לא בא טוב למישהו בעין? מצד אחד יש לנו את החופש לביטוי עצמי רדיקלי ומצד שני יש לנו את המקבל שלא בהכרח נעים לו או נוח לו.

אז מה עושים? אני חושבת שכל אחד צריך לשאול את עצמו את השאלה הזו, כחברים בקהילה, כחברים במארג הנקרא פלאיה ובכלל כבני אדם. בחינה עצמית אף פעם לא מזיקה והאמת שההגדרה של ביטוי עצמי רדיקלי מדברת גם על האחר.
לדעתי אלו המתהדרים במגן של “זהו הביטוי העצמי הרדיקלי שלי “מתעלמים מהחצי השני של ההגדרה: “ביטוי זה מוצע כמתנה עבור אחרים. ברוח זו, על מעניק המתנה לכבד גם את זכויותיו וחירויותיו של הנמען”.  

אז אני בוחרת לקחת אחריות על הביטוי העצמי שלי, בלי פגיעה בחופש שלי ובלי פגיעה בחופש של האחר.

איזון זאת מילת המפתח ובינינו אם יש ספק – אין ספק.

 

תגובות

  1. לילך יקרה,
    כתבת מקסים ונכון.
    בדיוק לפני שבוע התקיים מפגש ”נוודים על הבר” באותו נושא בדיוק, בין עקרונות לגבולות.
    דיברנו על מארג העקרונות והיכן הם מתנגשים/משלימים/מעכבים/מקדמים אחד את השני.
    מסתבר שלא רק ביטוי עצמי מצריך גבול..
    בקרוב מאד יצא סיכום המפגש.
    תודה לך

  2. תודה לך !!!

  3. חלק מהשיעור שלנו בחיים הוא ללמוד להגיד לא.
    אין לי אפשרות לחזות מהם הגבולות של הפרט בכל עניין.
    אחד יתרגז מאדום והשני מחמוץ..
    בברן כדי לאפשר ביטוי עצמי ראדיקלי אנחנו מייסמים את עקרון ההסתמכות העצמית הראדיקלית גם היא כמובן, אם לא נעים לך, פשוט תפרוש מהמקום.
    ברור שלכל דבר יש גבול ואסור שהעניין יגלוש להטרדה, יחד עם זאת, אין אפשרות לקיים ראדיקליות אם אני צריך לחשוב על גבולותיו של האחר.
    אין תחליף לחובה של כל אדם לשים את הגבולות לעצמו. אין לאירוע/עמות/קהילה כוונה לעשות זאת במקומו.

  4. יקירה,
    קודם כל שאפו. על הטור, על האומץ והתעוזה, על הסקרנות לבדוק, לחקור, לברר, להיות מודעת, לבחור, לחיות !
    ראיתי את אנשי מידברן בשנה שעברה – כשחזרו מהפסטיבל. שלל מכוניות ואנשים עם טונות של אבק מדבר רווי חוויות.
    ברק של ניצוצות בעיניים.
    והגבולות שלך – ה”לקחת אחריות” שלך – זה מה שכנראה הכי “עובד לך” אחרי ההיסתכלות הזו.
    סקסית? לגמרי. ומאידך – זה לא מקנה לאף אחד לחצות את הגבול בלי לקבל רשות מפורשת ממך.
    יופי יופי :-)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *