blog-new-default-header

מי מוביל? מי מובל? דיווח מפסגת ההנהגה האירופאית // Caveat Magister

תורגם ע”י דן פנצר (באישור המחבר. קישור למקור – http://tinyurl.com/BMCAVEAT )

נפלה בחלקי הזכות להיות נוכח בפיסגת ההנהגה האירופית של ברנינג מן. פוסט זה הוא הראשון בסידרת פוסטים קצרה על כמה מהנושאים והדיונים שעלו בפיסגה הזו.

אולי אנגלית אינה השפה של אירוע הברנינג מן, אולם זו היתה השפה המדוברת בפיסגה השלישית של הנהגת ברנינג מן האירופית, שנערכה בסוף השבוע האחרון בעיר ברצלונה בספרד.

מדובר יותר בכניעה למציאות מאשר עניין של קביעת מדיניות: קהילת הברנרים האירופית יוצגה ע”י אנשים מעמים מרוחקים מאוד זה מזה כגון: ספרד, צרפת, פינלנד, הונגריה וסרביה. אמנם הדבר מאוד נוח לאמריקנים – אך העובדה שהאנגלית הפכה להיות השפה המדוברת השניה בכל העולם, לאחר שפת האם – אינה מצביעה על כשל כלשהו מצד ברנינג מן (הארגון האמריקאי – ד.פ).

למעשה, הדבר מתאים גם באופן סימלי לעובדות בשטח, כאשר קיים מתח מתמשך בין הנהגות הקהילות האזוריות ובין המטה של ברנינג מן בסאן פרנסיסקו, ארה”ב, באשר לשאלות האלה: עד כמה אירוע הברנינג מן אמור להיות “אמריקאי” (במובן של השפעת ארגון האם בארה”ב – ד.פ.), והאם סאן פרנסיקו היא אכן “המטה הראשי” של האירוע?

האכן כך?

זו שאלה שעולה לעתים תכופות ואני חושד, שעלתה כבר מאז שהאירועים האזוריים התחילו להיות עצמאיים מספיק. עוד לפני הפסגה האירופית, ראיתי את הנקודה עולה בחריפות בעיר אסאלן (ESALEN) בדיון על עתיד ברנינג מן מול הנהגות האירועים האזוריים. כאשר מנחי הדיון העלו את ההצעה שהנהגות הקהילות האזוריות זקוקות לברנינג מן האמריקאי, התגובה המיידית מהנציגים האזוריים שנכחו בדיון היתה “לא, אנחנו לא!”

הנקודה לא עלתה באופן בוטה בפסגה הזו, אולם היא צפה בבירור כאשר נציגים אירופיים שונים אמרו שהם אינם אוהבים את המינוח “מטה ראשי” עבור יישות ברנינג מן האמריקאית ושלא התלהבו כלל מהרעיון שהאירגון האמריקני אמור לספק להם הכוונה מלמעלה.

שימו לב, אף אחד לא הציע פרידה בפועל – ולמעשה, אחד מהנציגים האירופיים שהעלה את העניין עצר אותי בעת ארוחת הצהריים, כדי לשאול אם הוא חייב התנצלות למנכ”לית ברנינג מן, מריאן גודל (Marian Goodell). “אני חושב שלא התנהגתי באופן הולם ויצאתי מעט אגרסיבי למדיי”, הנציג אמר, “לא התכוונתי שזה ייתפס כך”.

ועדיין, אפילו אם נתחשב בעובדה שאף אחד אינו מציע פרידה כזו לניסיון, או אפילו “גירושין”, בין ארגון ברנינג מן האמריקאי והנהגות הקהילות האזוריות, עדיין קיים כאן נושא לגיטימי מאוד – עד כמה ניתן לדבר באורח מעשי על מונחים כמו “מטה ראשי” או “הנהגה” לגבי ברנינג מן בהקשר של תרבות גלובלית?

מדובר בנושא אמיתי מאוד – אבל לא מדובר באי-הסכמה. אני אומר זאת, מפני שהתחושה שלי היא שלמעשה, כל מי שנכח בחדר, הסכים עם השאלות האלה. לא מדובר במחסום שפה, אבל הדבר הצביע בהחלט על פער בתקשורת.

קיימת רמה בה ברנינג מן האמריקאי אכן מספק סוג של מנהיגות מובילה וגם מתפקד כמטה הראשי. עם זאת, פעמים רבות הדבר מדובר רק לגבי הנושאים של ניהול פנימי והתנהלות כלכלית – כגון התמודדות עם ניהול האירוע הגדול ביותר של תרבות ברנינג מן, שגם מושך תשומת לב ציבורית רבה, הגנה על הסימן הרשום של ברנינג מן כך שהשמות והסמלים לא יופיעו כלל בפרסומות טלויזיוניות, על גבי תוויות משקאות אלכוהוליים זולים ופלאיירי קידום מכירות של מועדוני לילה מפוקפקים (ומדי פעם, גם איזה חברת סנדוויצ’ים פדופילית אקראית). לעתים יהיה מישהו שיתווכח עם החלטה ספציפית או הכוונה כלשהיא, אבל אין כל ספק שהדברים האלה הם באחריות ברנינג מן האמריקאי. בהיבט הזה, לגמרי הגיוני לדבר על מטה ראשי, הנהגה ומדיניות הנובעים מהמקום המקורי.

כך נראה העולם בו רוב אנשי ברנינג מן האמריקאים חיים רוב הזמן. עם זאת, נציגי הקהילות האזוריות אינם מתכוונים לכך, כשהם שואלים את השאלה. ללא קשר לתחושת הנציגים אודות זכויות הקניין הרוחני – כאשר הם אומרים “אתם אינכם המנהיגים שלנו”, אין הכוונה להגיד “שחררו את הזכויות להשתמש בסימן הרשום” ובוודאי ובוודאי שאינם מתכוונים להגיד “יש לנו חילוקי דיעות לגבי האופן בו אתם מנהלים את התשתית של בלאק רוק סיטי”. הנציגים גם אינם מתכוונים לומר “איננו מכירים בסמכותכם הרוחנית עלינו” – הכוונה שלהם היא יותר ל”אנחנו רוצים לנסות ולמצוא דרכים שמתאימות לנו, ולא להרגיש מוגבלים ע”י הנורמות והמוסכמות התרבותיות בסאן פרנסיסקו – או בארה”ב עצמה. האם אנחנו צריכים להיות מודאגים שתחזיקו אותנו קצר?”

זו כמובן, שוב, שאלה לגיטימית. עם זאת – מהתבוננותי האישית – אין כל קשר בין השאלה והאופן בו ברנינג מן (היישות האמריקאית) למעשה רואה את מערכת היחסים עם הנהגות הקהילות האזוריות.

אינני מבקר בועידות רבות, אבל בהחלט שהיו לי שיחות לא מעטות עם אנשי המטה וההנהגה של ברנינג מן על האירועים האזוריים ועל העתיד של ארגון ברנינג מן. באף שיחה כזו, אי פעם, לא שמעתי מישהו שיטען כי לארגון ברנינג מן יש תכנית בה תרבות ברנינג מן אמורה להיגרר אחרי הנהגות הקהילות האזוריות. מאידך, גם מעולם לא שמעתי את הנהגת ברנינג מן טוענת שהם למעשה “מובילים” את הנהגות הקהילות האזוריות.

נהפוכו הוא – למעשה קיימת התלהבות נדהמת לגבי הדברים שקורים בקהילות האזוריות ותחושת פליאה. במקום לומר “אנחנו צריכים לפענח מה הקהילות האזוריות האלה הולכות לעשות”, הקו הכללי כמעט תמיד הוא: “אתם מאמינים מה הם עושים עכשיו?? האנשים האלה פשוט מדהימים!”.

חברי הנהלת ברנינג מן השונים עשויים להסכים או לא עם כל מיני צעדים שהנהגות הקהילות האזוריות עושות (וזה יכול לגרום להם ללא מעט כאב ראש), אבל באופן כללי, אנשי הנהלת ברנינג מן מקבלים השראה מהקהילות האזוריות – במקום לומר “האם אנחנו יכולים לעצור אותם?” – הם תוהים “כמה רחוק הם יכולים להגיע?”.

לאחר נקודת הזמן, בה לארי יצר את האיש הבוער (הפסל הנשרף – ד.פ), קבוצת קקופוניה הביאה אותו למדבר והעמותה נוצרה על מנת לשמור על המשכיות האירוע, הנהגת ברנינג מן פעלה תמיד כחיל מישמר עורפי – במטרה לעודד ולהגן על הדברים שהקהילה עצמה יוצרת – ולשמור עליה מפני טורפים חמדניים שעניינם היחיד הוא הפקת רווח כספי.

תפקידים אלה הם חיוניים וחשובים אבל אנשי ברנינג מן מעודדים ושומרים על תרבות ברנינג מן, לא “מובילים” אותה. רחוק מהובלת התרבות, אנשי ברנינג מן דווקא נאבקים נואשות להישאר מעודכנים עם הזמנים והם יודעים זאת.

כפי שכתבתי במאמר מ-2014 על עתיד ברנינג מן:
ארגון ברנינג מן (שהפך לרשמי ב-1996) יצר מרחב בו כל זה יוכל לצמוח ולשגשג, אבל הארגון לא הוביל את התרבות. “אנחנו רצים לידה, ועדיין ממשיכים לרוץ” אמרה מריאן גודל, מייסדת וחברת ההנהלה של ארגון ברנינג מן והוסיפה “יש לנו מזל, שבניגוד לתנועות אחרות, אנחנו מוקירים שלטון עצמאי ואינדיבידואליות ויכולים לתת לכך לקרות, במקום לנסות לשלוט ולכוון יותר מדי. זו גישה הכרחית ביותר”.

היישות של ברנינג מן תמשיך, לדעתי, לצפות מהקהילות האיזוריות ומהארגונים השותפים לעמוד בסטנדרטים הבסיסיים של התרבות, אולם הרעיון עצמו – הכוונה – היא שהדבר לא ירגיש מגביל יותר מאשר אותן ההגבלות החלות ברשיון הנהיגה שלך. אנשי ברנינג מן פשוט מנסים לוודא שלא תעשה תאונת נהיגה ותעלה באש כתוצאה מכך.

יהיו כאלה שיאמרו שהנהגות הקהילות האזוריות אינן צריכות “רשיונות נהיגה”, כפי שלא צריכים להיות כלל כבישים באירוע של הברנינג מן. אנשים הגיוניים יכולים לטעון כך – שוב ושוב ושוב, אני מניח – אבל הנציגים של הנהגות הקהילות האזוריות של ברנינג מן לא יוצרים עלי רושם של אנשים שיניחו לרשיון הנהיגה שבידם להפריע להם בדרכם ליצור דברים מדהימים (לכל היותר, יקשקשו ציור עליו). באותה המידה, אני בטוח גם שארגון ברנינג מן אינו ירא מהדברים שהקהילות האזוריות עלולות לברוא הלאה – להיפך – הם מקבלים השראה מכך. ארגון ברנינג מן עושה ככל יכלתו על מנת להישאר תומך ורלבנטי – ומעצם גדלו, רמתו הארגונית והיקף ידו הוא גם עשוי להישאר כמוסד המרכזי של תרבות הברנינג מן גם בשנים הבאות.

אך הובלה מנהיגותית? זה בדיוק מה שהנהגות הקהילות האזוריות עושות כעת. משום שתרבות יכולה להצליח באמת, רק אם יצליחו להשריש אותה גם הרחק מנוואדה – תרבות הברנינג מן, בגדול, עשויה בהחלט להיות מובלת על ידי הנהגות הקהילות האזוריות.

אודות המחבר: קייביאט מגיסטר (Caveat Magister)
חבר במרכז הפילוסופי של ברנינג מן. קייביאט מילא את התפקיד של מתאם המתנדבים עבור מרכז התקשורת (Media Mecca) בין 2008-2013. כיום הוא עובד יחד עם המחלקה החינוכית של ברנינג מן על סילבוס לימודי תרבות אודות התרבות של ברנינג מן. קייביאט הוא גם המחבר של אסופת סיפורים קצרים “מדריך לבארים ולחיי לילה בעיר הקדושה”, ללא כל קשר לברנינג מן. לבסוף קייביאט גם הצליח להפעיל מחדש את הכתובת שלו Caveat שטרודל Burningman דוט קום. מדי פעם הוא גם מצייץ בטוויטר כ- @BenjaminWachs .

תגובה אחת למאמר:

קוקי (Cooky) ב-9 בפברואר 2016:
כאחת מהאנשים שהגיבו מיידית “לא, אנחנו לא!” באסאלן, אשמח להוסיף:
אני איני חושבת שזה ‘הם או אנחנו’, ‘כן או לא’, ‘דינמיקה בין מוביל ונגרר’. אני חושבת שזה הרבה יותר מורכב מכך. אם האירוע שמתרחש מחוץ לעיירה גרלאך (דהיינו בלאק רוק סיטי – ד.פ.) יסתיים לנצח, התרבות תוכל להמשיך ואף תעשה זאת. אנחנו הרבה יותר מסתם מטה ראשי ואירוע. אין הדבר אומר שהדברים האלה כבר אינם חשובים מספיק, אלא שלדעתי, זה בעצם סימן להצלחת הזריעה של תרבות זו מחוץ לארה”ב.

כיום אני לומדת המון ממישהו ברפובליקה הצ’כית בדיוק כמו מאנשים בסאן פראנסיסקו וזה מדהים ונפלא. אבל… ללא החלוצים האלה בסאן פראנסיסקו ובאוסטין והאנשים שייסדו את פלאייה דל פואגו והאנשים המדהימים שצעדו קדימה כדי להרים את תנועת “ברנרים ללא גבולות”, הקהילה הביתית שלי במישיגן, לא היתה נראית כמו שהיא נראית כיום, או יוצרת את הדברים שאנחנו עושים היום. ואפילו בלעדינו, אני מתערבת, שבמקום אחר לא היו עושים את אותם הדברים שהם עושים כיום. התרבות הזו היא מערכת דינאמית להדהים.

אני מודה ומכבדת את כל האנשים בסאן פרנסיסקו על כך שהם מלבים את הלהבות בתכיפות, על כך שהם מעודדים צמיחה אורגנית, על כך שהם מחזיקים את הקו בדברים חשובים כגון זכויות יוצרים וקניין רוחני – ועל כך שהם שנה בשנה מרימים את האירוע האזורי הגדול ביותר מכולם (עד כה!) – ברנינג מן. כן, הם מנהיגים, אבל הם גם מובלים, שותפים ליצירה, שותפים, חברים וברנרים אחים בתרבות הגלובלית האדירה הזו, הניסוי הענק שהוא הברנינג מן.

האירועים האזוריים צמחו מתוך אלה מאיתנו שעשו את המסע המטורף למדבר בלאק רוק, אחרי הדבר הזה ששמענו עליו. קיבלנו השראה, חזרנו הביתה ורצינו למצוא עוד אנשים שאולי גם יקבלו את אותה ההשראה. או-אז התחלנו לתכנן כיצד לעשות גם אצלנו גירסה שנתית של הדבר הזה במערב. היום, הדינאמיקה הזו השתנתה מקצה לקצה. ברנרים היום לא חייבים לצאת למסע לגרלאך (וגם מרביתם לא יעשו זאת). כשאמרתי את ה”לא” הברור שלי באסאלן, זה היה משום שאני יודעת שהתרבות הזו חזקה מכל אחד מאיתנו, חזקה יותר מהמיקום הגיאוגרפי שלנו, ושהיא מכילה כה הרבה מכל מה שנוכל לדמיין עד כה.

אנחנו בוודאות איננו זקוקים לאירוע השנתי (של ברנינג מן – ד.פ.) או אפילו לאנשים הנהדרים שמתחזקים את האתר הזה (ברנינג מן דוט אורג – ד.פ.)… אבל אנחנו בהחלט מועשרים בזכותם. ה”כן” שלי הוא שאנחנו כולנו חזקים הרבה יותר ביחד. אנחנו כולנו חזקים יותר כאשר אנחנו לומדים אחד מהשני ברציפות ומוצאים דרכים חדשות לממש את האידיאלים שאנחנו מקדשים (ואפילו יוצרים אידיאלים חדשים). אנחנו חזקים יותר כשיש לנו את המקום המשותף הזה בו אנחנו יכולים להחליף דיעות ולשמוע את הסיפורים של כל צד. אנחנו חזקים יותר כשאנחנו לומדים מה לא לעשות, ומהרעיונות של “מה יכול עוד להיות”.

אני כה אסירת תודה שהחבר’ה בסאן פרנסיסקו משקיעים זמן, כסף, הון אנושי ואנרגיה לעזור בשיתוף של מה שהם יודעים – וגם – ללמוד מאנשים בכל רחבי העולם. אני חושבת שהפסגה האירופית, השולחן העגול למנהיגות בדרום מזרח ארה”ב, הכינוס הגלובלי למנהיגות ועוד… וגם סביב כל שולחן קפה המוקף בלפחות שניים או יותר ברנרים – הם אחדים מהמקומות החשובים ביותר על גבי כדור הארץ כיום.

אינני יכולה כבר לחכות לראות לאן נגיע הלאה!

תודה רבה לך על שיתוף התובנות שלך, קייביאט, ועל מתן ההצצה לתוך ברצלונה!

קוקי – ברנרית קהילתית אזורית

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *