טמפל

TEMPLE OF REFLECTION – פרק ראשון – הקדמה וקצת היסטוריה // צוות הטמפל, מידברן 2016

המידברן, כמו הברנינג-מן, מלא בהפתעות, מייצבים, מייצגים, אמנות, מוסיקה, אנשים וכל טוב. התמות משתנות, האמנות מתחדשת ומתאתגרת, וגם הקהילה עצמה משתנה וגדלה. אתה לא יודע לאן תגיע ומה תפגוש בדרך, והרי זה כל הקסם… אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים.
מה שכן ידוע הוא שיש שני מוקדים עיקריים ושתי שריפות גדולות על הפלאיה. האפיג’י – האיש הבוער בברנינג-מן (אדם וחווה במידבן) והטמפל, כאשר השריפות שלהם שונות מאוד.

אם השריפה של האפיג’י היא הילולה אחת גדולה של שכרון חושים, אנרגיות קרנבליות כמעט, התקבצות קהילתית ושמחה משותפת, השריפה של הטמפל היא שקטה יותר, כאילו מבקשת התכנסות פנימית, הרהור, התבוננות. כל אחד לעצמו, וכולם ביחד.

ההבדל בין השריפות קשור למהות של הטמפל ולתפקידו על הפלאיה. הקהילה שלנו גדלה מאוד מהר, וזה דבר נפלא, יחד עם זאת נראה כי לא כולם מכירים את הסיפור שמאחורי הטמפל, לא מבינים מדוע יש הבדל בין השריפות, לא יודעים מה הטמפל יכול להציע להם ומה הם יכולים להציע לטמפל, ולכך הבלוג הזה ינסה לתת מענה.

הבלוג יספר על ההיסטוריה של הטמפל, איך הוא נוצר, מה המהות שלו, למה הוא מבקש לתת מענה, ואיך אתם, תושבי הפלאיה יכולים לעשות בו שימוש. יהיו בו גם סיפורים אישיים, חוויות שונות מאנשים שהיו בטמפל בברנינג-מן, נוואדה, כמו גם הצצה לראשם של האנשים המופלאים שבונים לנו את הטמפל השנה.

בנימה אישית, התמזל מזלי וביקרתי בברנינג-מן בשנת 2000 ו2001. אחת החוויות המפעימות שחוויתי היתה קשורה לטמפל, ולו רק בזכות סוניה, בחורה נפלאה מניו-יורק שהכרתי על הפלאיה אשר סיפרה לי בעצם על מהות הטמפל, וליוותה אותי במסעי לשם. אני שמחה ומתרגשת להיות הסוניה שלכם. מבחינתי, זה הגיפט הכי גדול שלי לקהילה ולפלאיה.

קצת היסטוריה-
הטמפל הראשון נבנה בשנת 2000 על ידי האמן דיוויד בסט, (אשר בנה את רוב הטמפלים עד היום). כל שנה לטמפל יש שם אחר ועיצוב שונה, אך מהותו זהה.
בזמן בניית הטמפל הראשון, מיכאל הפלין, חבר בצוות וחבר קרוב של דיויד, נהרג בתאונת אופנוע. באופן טבעי הטמפל הפך לאנדרטת זכרון עבורו ועבור אנשים אהובים אחרים שהלכו לעולמם.

מבלי שהתכוון, הטמפל הפך להיות מקום קדוש, אליו מגיעים משתתפי העיר בכדי לזכור את יקיריהם שנפטרו, חלקם מביאים מנחות ומחוות שונות המבטאים את יגונם ואובדנם, חלקם משאירים רשמים על קירותיו וחלקם משתפים את האחרים ברגשותיהם העמוקים. רשמים ומסרים הנכתבים על קירות הטמפל לא חייבים להיות רק כתובות זכרון עבור אנשים שנפטרו, יש גם מקום לכתיבת חוויות, ושלל מחשבות שאדם היה רוצה להיפטר מהם ולהשיל מעצמו.
השריפה של הטמפל, ערב לאחר שריפת האיש, הפכה למסורת כבר משנת 2000. אם שריפת האיש היא חגיגה מאושרת, שריפת הטמפל בערב שאחרי נותנת פורקן קודר ורגיש יותר. שריפה בה המנחות, המכתבים והמסרים שהונחו ונרשמו בו עולים לשמיים יחד עם העשן, ובתקווה שיפגשו את אלו שאליהם כוונו. שריפה שבאה כטקס שחרור ממועקות ורגשות לא פשוטים שכולנו, כל אחד מאיתנו, חווה.

אם יש אדם קרוב ואהוב שאיבדתם והייתם רוצים להזכר בו, לזכור אותו ולאזכר אותו, אם אתם רוצים לעשות טקס התנקות מהאקס המיתולוגי, או אם אתם רוצים לפתוח דף חדש, הטמפל הוא המקום בשבילכם. אתם מוזמנים להביא אתכם תמונות, מכתבים, מתנות שונות ולהניח אותם בטמפל (לזכור, כמובן, שהכל ישרף, אז אנא חישבו אקולוגי), אתם גם יותר ממוזמנים לכתוב על קירותיו. הטמפל השנה יעוצב בצורה שתנגיש את האפשרות לכתיבה והשארת מסרים, כמו גם תאפשר שהייה בחללים אינטימיים יותר, כל זאת בכדי שהאנשים שיבקרו בו יוכלו להכנס לתוך חוויה שונה, עמוקה ונוגה יותר.

בפעם הבאה- קצת על האמן, ועל איך הוא רואה וחווה את מהותו של הטמפל.
דיויד בסט:

https://en.wikipedia.org/wiki/David_Best_(sculptor)

 

אירוע מידברן הסתיים אך הצוות הטמפל צריך את תרומתכם לכיסוי עלויות הפרויקט

לחצו כדי לצפות בסרטון הקמפיין

כדי לתרום, לחצו כאן. אנא תרמו ביד רחבה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *