כלי הנגשה 1 {אחיה} - גלגל קדמי לכסג

להנגיש את מידברן // אמיר ברטורא

שנים חלמתי להגיע לברנינג מן, אבל בהיותי מסורב ויזה לארה”ב, זה לא קרה. מכירת הכרטיסים למידברן הרישמי הראשון, תפסה אותי בחוף נידח בתאילנד עם WIFI חצי וירטואלי.
חודשיים אח”כ כבר הורדתי נגלות של ציוד לשטח. רציתי לוודא שמחנה המשפחות יהיה מגניב לילדים, ומפנק להורים, ומשמח לכולם. אז נתתי כתף – “הסתמכות עצמית רדיקלית” – קוראים לזה. פה זה מדבר, כן? אין כלום. גם אי אפשר לקנות כלום. אז כל מה שאתה רוצה שיהיה? פשוט תביא איתך. מהר מאוד נשאבתי פנימה עם כל הנשמה.

ואז במשך כל האירוע מצאתי את עצמי תקוע, מקורקע במחנה משפחות. השילוב של הרבה חול וכיסא גלגלים הוא אחד המאתגרים שיש לעניין ההתניידות. זה היה כיף עצום, זה היה מדהים, זה היה לא מהעולם הזה. כלומר, רק לשבת במקום אחד ולראות את הקרקס הצבעוני והמוטרף שעובר על פניך בכל רגע ורגע כשאלפי אנשים חוגגים את הביטוי העצמי הרדיקלי שלהם, היה מענג. מי צריך בכלל להסתובב?

התלוננתי, למי שהכרתי בהפקה – “היה נפלא, אבל לא יכולתי לראות כלום מהעיר ושירותי הנכים היו במקום הכי רחוק ולא נגיש שהיה…” בדיפ-דיפ-פלאיה. ההפקה, ובעיקר נתי, לקחו את המסר ללב.

וכך זמן מה אח”כ אני מקבל טלפון מנתי – “אז אתה לוקח את גיוס כספים? או את הכירטוס?” לא הייתי צריך לחשוב פעמיים, זה היה ברור כאש, לקחתי את ההנגשה. זוכרים? הסתמכות עצמית רדיקלית.

מזל שאני לא מבין כלום בהנגשה (כלומר לא יותר ממה שכל חובש משקפיים ממוצע מבין. שנינו נעזרים באביזר שעוזר להתמודד יותר בקלות עם מגבלות הגוף ומכשולי העולם). אם רק הייתי יודע מראש, כמה בלתי אפשרי להנגיש את המידברן בצורה מלאה…
כשצללתי פנימה, לא ידעתי בכלל מה אני צריך לעשות. למי שיושב בכסא גלגלים נדמה שהבעיה העיקרית להנגשת המידברן זה התניידות בחול. מי יכול היה לנחש שהאתגר הכי גדול יהיה להנגיש את כמות התוכן העצומה שישנה, לחירשים? עשרות מחנות נושא שמעבירים פעילות מגוונת בטירוף. איך דואגים שכל המידע הזה יהיה זמין, למי שמורכב להסביר לו בעל פה – מה קורה כאן, כי הוא פשוט לא שומע.
ויחד עם זה איך הופכים מערכת צירי חול של כמה קילומטרים, לרשת רחובות המאפשרת תנועה קלה של כסאות גלגלים? כנראה שאי אפשר. לא כשהעלויות כאלה פסיכיות מחד ושהעיר קמה לתחייה לשבוע ואז צוללת שוב לחולות, ללא השארת סימן להיותה מאידך.
שלא נדבר על – איך מצליחים להנגיש עשרות מיצגי אמנות לאנשים שאינם יכולים לראות?

אבל רגע אחד… אולי לא צריך להנגיש בכלל את המיצגים לעיוורים? כמה עיוורים כבר יבואו??? ככל שלמדתי יותר את התחום החדש הזה, כך יותר הבנתי כמה המשימה היא בלתי אפשרית.
ולמה בכלל צריך את כאב הראש הזה? הרי ממילא ברור שמידברן הוא אירוע בתנאים קיצוניים, שמאתגרים את המשתתפים בו ומחייבים אותם ל”הסתמכות עצמית רדיקלית”.

בואו נעזוב רגע את העובדה שאנחנו מחוייבים על פי חוק, לטעמי אנחנו רוצים להתאמץ ולנסות, בראש ובראשונה בגלל עיקרון ההכללה – כולם יכולים להשתתף. פה נפתח הדיון המרתק על המתח שקיים בין שני העקרונות לעיל ועל המאמץ של הקהילה דווקא לשלב בין השניים, כדי לייצר הנגשה לאירוע שהוא בלתי נגיש בעליל.

מידברן 2015, צהרי היום השלישי תופסים אותי משייט על קלנועית ההנגשה הרישמית של האירוע, לצידי יושבת מישהי שנקעה את הרגל ועל כן לא ראתה את העיר (מי חשב שתחום ההנגשה יתפרס גם לכיוון הזה…), ואנחנו בדיוק חולפים על פני מחנה “ידיים מדברות”. מחנה שמבוסס על אנשים שיודעים שפת סימנים. למעלה מעשרים חירשים וכבדי שמיעה ומספר מתורגמנים. לראשונה יש מחנה כזה במידברן (בדיקומפרשן הם כבר תפעלו משמרת בבאר וראיתי שלקראת 2016 הן מתכננות להרים מיצב אמנות כחלק מהמחנה). מבחינתי תחום ההנגשה כבר זכה להצלחה מלאה.

בסה”כ התכוונתי לסדר לעצמי אפשרות התניידות יותר קלה במידברן. על הדרך קרו המון דברים מרגשים נוספים.

והנה כבר נכנס “גנש המנגיש”, חדש בתפקידו (בהצלחה רותם!), גם הוא עדיין לא מבין כלום בהנגשה (יש מצב שאפילו משקפיים אין לו) ועכשיו יש לו הזדמנות משלו להמציא ולקסום פתרונות מפתיעים לאתגר ההנגשה, אולי מהקשים שיש.

מה שמדהים ב-אירוע/פסטיבל/קרנבל/עיר/מיצג ענק/קהילה הזאת הוא, שהכל קם (ונופל, אבל בעיקר קם), על זה שהמון אנשים נותנים את הזמן שלהם, המשאבים שלהם, הכישרון שלהם, הידע, הכסף, הכלים, נותנים את כל כולם, כדי לברוא את החלומות שלהם ולתמוך את הבריאה של אלה שאיתם.

את רוצה – פשוט תעשי. רוצה? תעשה! ככה תהיה בטוח שזה באמת יקרה. בדרך תגלה המון אנשים מדהימים שרוצים לעזור, תלמדי דברים חדשים שלא ידעת על עצמך, תהפוך מומחה לנושאים שלא הבנת בהם כלום. מידברן מאפשר לך לגדול ולצמוח באופן מואץ. זה קשה בטירוף, זה שואב את כל כולך על משאביך לתוך זה.

וזה אחד הדברים הכי קשים אבל גם הכי מספקים שקרו לי בחיי.

השנה אני עובר  לשחק באש.

כי אם אני רוצה שיהיה מופע אש שמשלב כיסא גלגלים ולפידים, כנראה שאני פשוט אצטרך לברוא אחד בעצמי. עם המון תמיכה מסביב…

אבראכדברא….

 

תגובות

  1. מקסים. מהמם. מעורר השראה.

  2. מדהים אתה! כל הכבוד! בלוג מדהים, יחי ההשתתפות והמאמץ הקהילתי

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *