11270608_10155547044405223_501591076004814349_o

“משחק מקדים” // נעמה וייס טוהר

(*צילום: אייל לבקוביץ’)

רבים מאורחי העיר עמדו בתור שיירה ארוכה בדרך להיכנס בשעריה, אבל אני- אני מהמשקימים להתעורר. הגעתי כבר 5 ימים קודם להיות שותפה בהקמה. הדרך שלי למידברן 2015 התחילה כבר במידברן 2014, כשהבנתי שיש לי תפקיד בקהילה :ללוות את אנשי האש בתהליך שינוי תודעתי: לכוון את אש היצירה גבוה לאוויר הבנה ולא לאדמה הגשמית.

אחרי האש, מגיע בתהליך הבריאה תור המים: החיבורים הבינאישיים הרגשיים, מערכות יחסים שמאפשרות שת”פ הרמוני. לקח לי חצי שנה להחליט החלטה אמיצה שאני מנהלת מחנה נושא ומרימה מייצג אומנות שמהותו חיבור לרוח: לילד הפנימי: הוא החלק התודעתי של הנשמה שמנהלת את הבחירות שלנו. למה אמיצה? כי האדמה איננה מוכרת לי , אין לי ניסיון במימוש ארצי כאן, ולבחור לקחת אחריות על ניהול מחנה של אנשים פיזיים עם לוגיסטיקה גשמית ובנייה והפעלת מייצג עם כל המיכשור הטכנולוגי בו כשאין לי כישורי אדמה- זה בהחלט אתגר.

אז תיכננתי ובראתי תא- פרמידה, מרחב עצמאי להשמיע את קולו של הילד הפנימי שמבודד מרעשי רקע בסביבה: מקום שאליו יוכל להיכנס כל אחד לבדו ולהתחבר לעצמו כדי להבין את העוצמה הפנימית שלו ולאפשר חופש ביטוי רדיקלי- לא מהסוג שצריך שיסתכלו עליו וימחאו לו כפיים כמה הוא מיוחד, גם לא מהסוג שמזמן לעצמו להיעלב מקריאות בוז. זה שמחובר למי שהוא באמת. מי אנחנו באמת? אנחנו לא אוסף התחפושות שלבשנו והתפקידים שלקחנו על עצמנו כל השנים. אנחנו אפילו לא הגוף שלנו. הוא רק התלבושת החיצונית שאנחנו מחליפים בכל ירידה לעולם החלום. מי אנחנו באמת? מהי המהות המזוקקת של היותנו ?
כדי לממש את מייצג תא הילד הפנימי הבנתי שאני צריכה צוות . אז מיגנטתי אליי את כל אנשי האדמה והמים שהכרתי מהקהילה והייתי בטוחה שאני מסודרת, שהם יתקתקו את התשתית האדמתית ויביאו אנשים ואני אהיה אחראית על האש והאוויר.

אממה: זה לא עבד. כמהתי להיות באיזון אבל עדיין לא הייתי שם. אנשי אדמה ומים צריכים אדמה ומים. הם חייבים מישהו שידבר בשפתם הארצית והרגשית: מישהו שישאל איך הם מרגישים הבוקר ויכיל אותם ויאהב אותם, הם צריכים מטבח עם אוכל ומקלחות עם מים . ואני- אני בחרתי להשקיע את האנרגיות שלי באש והאוויר- בדיוק הרצונות וההבנות. כך קרה שאמנם הצטרפו הרבה אנשים למחנה כי האש והאוויר היו עבורם השראה ויצרו עניין, אבל לא מספיק כדי להישאר. אחרי שלמדו את השיעורים , התאדו המים ועברו למחנות נושא שעוסקים במים –ליוויתן,שפע, ולמחנות אדמה: תחפושות ופיתות או לניהול הלוגיסטיקה של כל העיר. וכך: נשארתי לבדי- רק אני והילדים. אם הייתי אשת מים הייתי לוקחת את זה למקום של באסה רגשית ונכנסת לדיכאון והאשמה עצמית. אבל אני לא. אני אש. אני יודעת למה אני עושה את מה שאני עושה והאש שלי מחוברת לאוויר, אז אני מבינה: מבינה שכך נועד להיות: זרעים שזרעתי וגידלתי נפוצו ברוח לכל עבר משום שזה ייעודם. אני בחרתי בהתעלות מעל האדמה כי זו מגמת השינויים בבריאה. לא ניתן לשנות או לעצור אותה. ניתן רק לבחור לעשות שינוי תודעתי ולהשוות תדר , או שלא, ואז לחיות בהישרדות במקום בהתפתחות. זו לא אני. אני לוחמת. הגעתי 5 ימים לפני הארוע להקמה כדי לחבור לאנשי האדמה והמים וללמוד איך מיישמים. לא כדי לבנות מייצג ומחנה פיזיים (המייצג הגשמי בוטל) אלא כדי ללוות את הגרעין הקשה של הקהילה- צוותי ההפקה בתהליך שינוי תודעתי.

הקמה :

10 ימים בניית פאר היצירות שחברי הקהילה עמלו על הכנתם שנה שלמה : כל התיכנונים, המודלים, החומרים,הרעיונות שעומדים מאחורי האומנות- חופש ביטוי רדיקלי בשיא תפארתו. 100% התנדבות- גם של כסף ועבודה פיזית, גם של זמן ואנרגייה תודעתית ורוחנית: חוברים יחד למרקם הוויה ייחודי פורץ דרך בו עקרון הסתמכות עצמית רדיקלית מתקיים בו זמנית לצד שפע הזדמנויות לשת”פ הרמוניים: ראשי צוותים עוזרים ונעזרים אלו באלו.

לכל אחד מאיתנו האיכויות שיש לו לתת וכך אחרי שחלקתי את ההבנות שלי להעלאת התדר הכולל ואת השימוש במחשב הנייד שלי למשל לאחראית התקשורת שהיתה צריכה לפרסם מידע ברשת, קיבלתי עזרה בהקמת רשת הצל ולמדתי שיעורי אדמה מאתגרים- לתקוע יתדות ובזנטים, לתפור ולקשור תלאי רשת צל כל היום בשמש,לבנות אוהלים,לסחוב גריקנים 20 ליטר מים, לנסר מוטות עץ,לסקל אבנים מהשטח ולנשום את אבקת הקסמים שממסכת את האוויר כאן בסופות חול אינסופיות. הסיבה הגבוהה: כדי לצמצם את הראייה החיצונית בעיניים הפיזיות ולהתרכז בראייה פנימה- של מה שאנחנו רוצים לראות בעיני רוחנו. וגם שיעורי מים למדתי: ללמוד לבקש ולקבל עזרה, ללמוד להיענות להצעות, ללמוד להקשיב לקולות רחשי הסביבה, להיות רגישה כלפי אנשים, לשבת לפטפט, והשיעור הכי מאתגר עבורי- ללמוד להינות מהאדמה והמים. אני בדרך…

צוות המפ”צ בונים את העיר – מסמנים מיקומים, מנהלים את מחסן הציוד לכל מי שצריך כלי עבודה, אנשי האומנות מקימים את המייצגים,מנהלי המחנות מתקתקים הקמת תשתית לוגיסטית של אוכל מים וצל, יש מי שפורסים חיבורי חשמל, תופרים,מחברים, לי יש חשמל אבל לא מסור ולך יש סולם אבל לא חשמל. אז לטובת הכלל האחד מעניק לאחר מהשפע שלו וכולנו ביחד פועלים להתקדמות בטורבו של הקמת העיר. אחרי ששישבת נחו מעבודה פיזית (בגלל צו עיכוב שהמשטרה הגישה ולפי צו ביהמ”ש) – נוצרו פערים ועכשיו כולם בפול גז. 48 שעות של עבודה רצופה במשמרות, גם בלילה. ככה זה עם אנשי אש. אנחנו שרוטים מספיק כדי להוציא את הנשמה לעשות מה שבחרנו ונבחרנו לעשות.
למקומות, היכון…

עוד 3 שעות יתחילו תורים ארוכים בכניסה לשערי העיר. המשטרה בודקת אותנו ב 7 עיניים ואנחנו נדרשים לעמוד בשעת המבחן שלנו: להוכיח שביטוי עצמי רדיקלי יכול ללכת יחד עם 100% אחריות אישית ואזרחית,להראות לכל העולם ואשתו שיש דבר כזה אנשים שבוחרים מרצונם החופשי ובהתנדבות לתרום מכספם ,זמנם וכישוריהם לבריאה של קהילה יוצרת שגם מבינה, אנשים שבוחרים להתנהל תוך הסתמכות עצמית רדיקלית, שעושים מה שיודעים שבחרו ונבחרו לעשות גם בלי שיאכפו עליהם את החוקים, שיודעים לנהל את עצמם בעצמם ולדאוג לעצמם בלב המדבר גם למים אוכל וצל,שמחוייבים ומסורים ליצירת האומנות שלהם, להשמיע קולם ולבטא את השונות המבורכת, שלא מייצרים חשל”ש ודואגים אח”כ להשאיר את השטח טבעי ונקי כשהיה, ששותפים משתפים ומשתתפים – עוזרים ונעזרים אחד בשני, שיודעים לבקש ולקבל וליצור שת”פ הרמוני,שחיים את עקרון המיידיות: מבינים שהכל קורה כאן ועכשיו ודברים קורים תמיד בזמן נכון: אנשים שחיים בתודעת זמן קוסמי שבו העבר ההווה והעתיד הם אחד. אנשי אש שהשכילו לפתוח דלת השנה גם לאנשי אוויר, מים ואנשי אדמה כי מבינים שרק ביחד, תוך מיזוג הרמוני של כל ארבעת היסודות ניתן להביא שלום ואיזון לעולם, כמו אוואטר קורה : זה השם המידברנרי שבחרתי לעצמי.

מתרגשת כבר לקראת השיעור שאני מלמדת ברדיו מידברן ביום חמישי ב 10:00: כשפות היסודות ושליטה אנרגטית בהשראת אוואטר קורה ותודעת העל…

*המילים הועלו לאוויר לפני שנה כמעט אבל עדיין רלוונטיות. גם השנה במידברן 2016 תקיים נעמה שיעור בנושא כשפות היסודות בהשראת אוואטר קורה- במחנה הילד הפנימי ובשאיפה שיהיה שידור חוזר-משודרג של התוכנית ברדיו מידברן

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *