dov radical fix

לבד במדבר // אורנה פלס

אין דרך להבהיר את הנקודה באופן יותר ברור – החיים הם קשוחים, והמדבר עוד יותר. זה נכון שקנינו כרטיס ושילמנו מלא כסף – אבל הכסף הזה נועד למטרות מאד מסויימות (רישוי, אבטחה, הכנת השטח, שירותים, פעילות העמותה לאורך השנה ועוד הרבה דברים שמפורטים כאן). הכסף הזה אינו כולל – ואת זה ממש חשוב להפנים – מים!!!!

רגע… נגיד את זה שוב – מים!!!

אבל לא רק – על כל אחד מאיתנו לדאוג לעצמו ל:
מים לכל ימי האירוע,
אוכל לכל ימי האירוע,
ציוד מחנאות וציוד אישי.

לא בטוחים מה צריך הרשימה הזו תוכל לעזור לכם.

כשאתם מארגנים את הציוד שלכם, קחו אתכם תמיד עוד קצת – גם למי שסביבכם – למה? כי אנחנו חברים, כי אנחנו רוצים שתהיה לנו את האפשרות גם להעניק אחד לשניה, וכי באמת באמת לא תוכלו לקנות בעיר שום דבר מלבד קרח. אין דבר מבאס יותר מלצאת מהעיר ולנסוע לקנות מים. הסתמכו רק על עצמכן.

יחד עם זה אל תגזימו – אל תשכחו שכל דבר שאתן מביאות צריך להיכנס לאוטו גם בהלוך וגם בחזור- אנחנו לא משאירים עקבות – זוכרים?

אז במה בכל זאת מתבטא המאמץ הקהילתי? בימים האחרונים, למשל, החלו דיונים מעמיקים בנושא פינוי האשפה, ההחלטה טרם הוכרעה, אבל יש רצון מאד גדול למצוא פתרון שמאזן בין העקרונות, ובין העקרון הנוסף של אחריות אזרחית – לפי החוק, חייבות להיות מכולות אשפה בשטח (רוצים לקרוא עוד – הדיון קורה פה).

אחריות אזרחית ומאמץ קהילתי גם אומרים שאנחנו פותחים עיניים לכל מה שקורה סביבנו, ומבינים שכל מעשה שקורה בתוך הקהילה משפיע על הקהילה כולה. אם אני רואה, לדוגמא, מצב של עימות, סכנה, הטרדה, אני לא צריכה בהכרח להתערב, אבל אני בהכרח צריכה לוודא שהנושא מטופל – הנוודים שלנו מסתובבים בכל מקום, אבל הם צריכים גם את העיניים שלנו. (מי אלה הנוודים האלה? מוזמנים לקרוא פה).

יש עוד דוגמאות, אבל החשוב מכל הוא להבין שאנחנו אחראים, על עצמנו, על הקהילה ועל הסביבה בכלל. כל עוד המעשים שלנו נעשים מתוך חשיבה, והבנה של הצרכים שלנו אל מול האחרים, נוכל להמשיך ולהתפתח. האדישות היא המכשול העיקרי שלנו.

כאשר אנחנו בוחרים להתעלם מהצרכים שלנו אנחנו בעצם גורמים למישהו אחר לקחת אחריות עלינו, כאשר אנחנו עוברים על יד, ולא עוצרים לתת יד, אנחנו למעשה גורמים לדבר הזה שנקרא קהילה להתמוסס ולחדול, וכאשר אנחנו בוחרים לקחת אחראיות גם כשהיא לא בהכרח נדרשת מאיתנו, אנחנו שותפים לדבר אדיר, אנחנו יוצרים סינרגיה – שלם שגדול מסך חלקיו.

תגובות

  1. סליחה על הבורות, אני יודע שזה לא ישתנה בגלל המייל הזה, אבל עדיין לא הבנתי – למה אין אספקה של מים.
    א. זה הגיוני -אנחנו לא באמת אוטרקים, מסתמכים על עצמנו – בעצם אנחנו מביאים המון חומר מבחוץ, מכלים המון אוכל ומים שלא אנחנו גידלנו או שאבנו.
    ב. זה הרבה יותר אקולוגי !!! במקום כל הבקבוקים או מיכלים יותר גדולים.
    ג. זה בסיסי כמו שירותים ופינוי פסולת
    אני מקווה שבעתיד זה ישתנה.
    אשמח להתייחסות לכל הנימוקים.
    תודה.
    ישי

  2. הי ישי,
    השאלות שלך מצוינות, ואני אענה עליהן למיטב הבנתי ודעתי האישית.
    א. אתה צודק, אנחנו לא מספיק מסתמכים על עצמנו, אבל האמת היא שאנחנו אמורים להסתמך על עצמנו. זה דיון פילוסופי שלם, ובאופן אישי, נקודת החיבור שלי היא שעצם קיומי לא אומר שמגיע לי שידאגו לי. אם ניקח דוגמא אחרת – כשאתה יוצא להופעה בפארק לדוגמא עלות הכרטיס לא כוללת שתיה, ואין אספקת מים, וזה לא נראה לנו בלתי סביר שאנחנו צריכים לדאוג לזה.
    ב. מכיוון שאנחנו מדברים על המדבר – ולא על אזור עירוני, בכל מקרה יש צורך בהובלת מים לאלפי אנשים – אין כאן ברז. מסכימה איתה שיותר אקולוגי להוביל את המים במיכלים גדולים רב פעמיים, ואכן מרבית המחנות עובדים בשיטה זו. יחד עם זה אנחנו גם נרצה להסתובב עם בקבוק – רב פעמי, כי אנחנו צריכים להתנייד עם המים ממקום למקום.
    ולבסוף ג. אתה צודק- מים זה בסיסי, גם אוכל זה בסיסי, גם צל זה בסיסי… אין לזה ממש סוף. השאיפה היא להסתמכות עצמית ברמה המקסימלית ביותר המתאפשרת מבלי לפגוע בעקרונות האחרים כמו אי השארת עקבות ואחריות אזרחית הקשורה בין היתר בדרישות של הרישוי.

    אני מקווה שהצלחתי לענות לך על חלק מהתהיות…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *