11111222_10152758303516829_5844771014884193426_n

“ון שון דן שון” – אם כבר אז כבר // ענת רורמן

Wenn schon Denn schon – “ון שון דן שון”
בתרגום מגרמנית: “אם כבר, אז כבר”

אולי משפט לחיים, אולי סתם ביטוי מגניב שנשמע טוב יותר בגרמנית ואולי תפיסה מהותית שמתקשרת ממש לנושא שלשמו התכנסנו – מידברן.
איזה מקום מופלא, פיסת אדמה מכוסה בפודרה, או כמו שאני ראיתי אותה – אבקת קסם.
הכל שם “אז כבר”…
אם כבר “תחפושות”, אז כבר צבעוני יותר,מפתיע יותר,חשוף יותר (תרתי משמע), הרבה יותר אותנטי.
אם כבר “קמפינג”, אז כבר מחנה; כזה עם צילייה ומטבח, סלון,מקלחת, תאורה, הגברה ושולחן מלא בגיפטינג.
ואם כבר אני הולכת להיות שם, אז כבר שכל החברים האהובים שלי יהיו שם איתי. לחוות את הקסם הזה!

וכך, בדיוק כפי שדמיינתי (ואפילו קצת יותר, קם לו מחנה קטן ב “פרי-קמפינג”, עם שלט ירוק שעליו נכתב בגואש צבעוני: “ון שון דן שון”; לכו תסבירו…
מטבח מסודר ומלא בכל טוב , סלון שאירח אנשים הזויים, מקלחת , ערסל שמי שנרדם עליו מוצא את עצמו על הרצפה בבוקר וחברים אהובים, בדיוק מי שהייתי רוצה איתי שם.
מדוייק.

ושם, בין השטיפל’ה לקוסואומו, בין מיצג למסיבה, בין חיבוק אהבה לדקה של שקט, עמדתי אני.
כי “אם כבר” אני , “אז כבר” הכי אני.
הכי סקרנית, הכי אמיתית, הכי משוחררת, הכי חשופה, הכי לומדת, אולי לא הכי מבינה….
הכי יותר בעיני, זה יותר ממני .

קצת לפני שזה קורה לנו שוב, רציתי להגיד ש”אם כבר” פסטיבל “אז כבר” עיר; עם קהילה, שמבינה שאפשר אחרת. ככה, ל 5 ימים שלמים, לחיות בעיר מקבילה, כזו שהיינו מאוד רוצים לחיות בה. עיר שמאפשרת לנו להיות אנחנו, להוריד מגננות ולפרוץ גבולות.
ו”אם כבר” עיר “אז כבר” מסיבות מעולות; עם ליינאפ משוגע ותפאורה פסיכודלית.
ו”אם כבר” עיר “אז כבר” פויקה בערב , פנקייק בבוקר ולפעמים גברת נחמדת עם ריבה על פתי-בר, אי שם באמצע הפלאייה.
ו”אם כבר” עיר “אז כבר” מקושטת; עם מיצגים מדהימים , מעוררי השראה, פותחי תודעה וכאלה שאפשר להשתטות בהם.
ו”אם כבר” עיר “אז כבר” עם קהילה של אנשים יפים; שמקלחים אותי,כותבים עלי שירים, מאכילים אותי, משפריצים עלי בושם, נותנים לי סוכרייה, או יויו , או סתם נשיקה וכן, יש גם את אלה שמקללים אותי או סתם נותנים לי “סלפ” בטוסיק (ואני מודה שזה היה לי די נעים).

ו”אם כבר” עיר “אז כבר” קמפ שכולו מיני-גולף…. 120 מ”ר של דשא סינטטי באמצע המדבר.

אני בחרתי להיות חלק מצוות מוביל של מחנה; תפקיד שרק עם הזמן הבנתי מה הוא באמת טומן בחובו, אבל האש שבערה בי כבר מהרגע הראשון הייתה חזקה מאוד והניעה אותי לעשות את הבחירה הזו מבלי להטיל ספק ולו לרגע אחד בודד.
בחרתי להפוך את הקסם הזה (שרובנו זוכרים), לקסום יותר, והרגשתי שבמקום הזה יש לי מה לתת ויותר מזה – יש לי את הרצון.
כמו שאומר חבר טוב: “how can it get any better then this?”

בחרנו לעשות. על אף שבנקודה ההיא אף אחד עדיין לא ממש הבין מה זה אומר ומה זה ידרוש מאיתנו.
כולנו ביחד, אצלי בסלון, בחרנו לעשות למען הקסם הזה; קסם שממש קשה לתאר אותו במילים אבל על ההרגשה שהוא מביא איתו אין עוררין.
ועכשיו, כשאנחנו ממש רגע לפני הירידה לשטח, רגע מלבנות עיר שלמה, שתתקיים למשך שבוע ותטעין לנו את המצברים לתקופה לא מבוטלת; זה הזמן להעלות הילוך ולזכור, שהקסם הזה נוצר ע”י אנשים בדיוק כמונו- שבחרו לעשות.
היום אנחנו כבר יודעים שהקמת מחנה נושא מורכבת הרבה יותר מהקמת “פרי קמפ”, מושקע ככל שיהיה. אבל תאמינו לי: הדרך לא פחות קסומה , כיפית , מאתגרת ומלמדת (כדרכו של מידברן…).

אז רגע לפני שאנחנו נפגשים על הפלאייה, אני מזמינה אתכם לראות כבר עכשיו ש-“ון שון דן שון ” זה לא סתם משפט קליט בגרמנית, זוהי דרך חיים.

bb388d8d-d01c-4b72-b7f4-c2e4fcfef144

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *