נפרדים מרות

בתאריך 2 באוגוסט 2021, הלכה לעולמה בגיל 90 האמנית רות הורם.

רות היתה ציירת ופסלת ישראלית, שיצרה במשך עשרות שנים, החל משנות ה-50 וכמעט עד יום מותה, והשתתפה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. בנוסף עסקה בפרוייקטים אמנותיים ציבוריים, בעיקר בירושלים אך גם בערים אחרות בארץ, בהם שמה דגש על נושאים אקולוגיים, ובפרט על נושא המיחזור.

לרות הורם היה קשר מיוחד לקהילת מידברן. רות היתה האמנית המבוגרת ביותר בקהילה, הגיעה לאירועי מידברן ככל שיכלה בגילה המבוגר, ויצרה בשיתוף עם האמן ניהאד דביט שני מיצבים:

במידברן 2015 יצרו רות וניהאד את הפסל "לב אשה", פסל בגובה 17 מטר, עשוי מחוטי ברזל, שההשראה עבורו

הייתה חוטי הברזל ואלקטרודות של קוצבי הלב שראתה בגופה בצילום רנטגן.

במידברן 2016 יצרו את "גמל הנביא", מיצב באורך 8 מטר, עשוי ברזל, אשר שמו הוא שילוב של "סוס הנביא" בערבית ושל "גמל שלמה" בעברית.

ביום לכתה כתב על רות איתן גוסטו בלו, שהוביל במשך שנים את תחום האמנות במידברן:

"היו הרבה אמנים במידברן, אבל היתה אחת רות הורם. הכרנו כשהיתה בת 85, כשלקחתי אותה טרמפ מירושלים לאירוע הגאלה של מידברן ב2015. שוחחנו בנסיעה ההיא על היפים, ועל סמים פסיכדליים, ודו קיום, וחופש ועל יצירה, ועל איך כל מה שאנחנו עושים פה הוא דבר שקיים כבר הרבה מאוד זמן וכמה שהיא שמחה שהוא קורה ולהשתתף. רות היתה ברנרית אמיתית, עוד מלפני שהיה ברנינג מן.

רותי יצרה בשיתוף עם Nihad Dabeet את הפסלים לב אישה, את גמל הנביא במידברן, ועצי זית שהוצבו בירושלים ובגרמניה וחרטה על דגלה ובבשרה את השלום ואהבת בני האדם באשר הם.

היא היתה בלתי מתפשרת וחסרת סבלנות לתירוצים מטופשים, ותמיד דחפה לתנועה קדימה והמשך עשייה. היא היתה עיוורת אבל ראתה בדיוק מה שחשוב לראות ובבהירות שהרואים לא מצליחים להבחין בה. היא ידעה להתעקש והיתה הנודניקית המקסימה ביותר שעבדתי איתה, והיא היתה חברה שעודדה אותי להאמין בעצמי והשפיעה על החופש שלי להיות אני.

אהבתי את רות והיא בליבי לעד."

מספר ימים לאחר מותה, שוחחנו עם ניהאד דביט, שחלק מעט מההיכרות והקשר המיוחד שלו עם רות:

"רות ואני נפגשנו לראשונה בשנת 2015 בתערוכה בנושא "עץ הזית" כאשר היא היתה בת 84. היא סיפרה לי שהיא אהבה מאד פסל שראתה בתערוכה, ואמרתי לה שמדובר בפסל שלי. רות מיד אמרה שאנחנו עוד ניצור הרבה יחד, וכך באמת היה. התאהבתי בה מיד. למחרת רות התקשרה אלי וסיפרה לי שמידברן בישראל עומד להתקיים בקרוב לראשונה במדבר(זה היה מידברן השני, אך הראשון שהתקיים במדבר). היא הכירה את האירוע היות והיתה הרבה שנים לפני כן בברנינג מן. רות סיפרה לי על פסל שהיא מתכוונת להקים במידברן, וכך התחלנו ליצור את "לב אשה". רות הכינה את כל השרטוטים על פי התמונות של קוצבי הלב שהיו מושתלים בגופה, ועל בסיס השרטוטים שלה אני יצרתי את הפסל.

שנה לאחר מכן, במידברן 2016, יצרנו את הפסל "גמל הנביא", שילוב של "גמל שלמה" ושל השם בערבית "סוס הנביא". היצירה הזו זכורה לי כחוויה כיפית משותפת שלי ושל רות.

בהמשך יצרנו הרבה וחלמנו הרבה. רות ידעה לחלום, ואני ידעתי להגשים את החלומות מכיוון שרות כבר לא יכלה פיזית ליצור, אבל ידעה לחלום, לפרגן ולהעריך. אהבנו אחד את השניה אהבת נפש. ההיכרות עם רות היא אחד הדברים הגדולים שקרו לי בחיים. אני מאמין שבזכותה התקדמתי מאד כאמן.

רות רצתה מאד להיות במידברן, תמיד היתה קונה כרטיס, ישנה בסביבה ומגיעה לבקר באירוע בשעות הנעימות יותר. היא לא ויתרה, על אף שכבר היתה מבוגרת מאד.

בחמש השנים שבהן הכרתי את רות הספקנו לעשות יחד דברים ענקיים ומשמעותיים. אני הייתי המבצע, אבל רות היתה זו שחלמה והביאה את האנרגיות המדהימות שלה. בדרך כלל לא פשוט לשני אמנים לעבוד בשיתוף פעולה בגלל שהרבה פעמים האגו של האמנים הוא בשמיים, אבל שנינו ידענו לאפסן את האגו במגירה ולסייע האחד לשניה ככל שיכולנו.

רות ואני היינו מדברים בטלפון כל יום. חלמנו ופינטזנו יחד. היא היתה צלולה לחלוטין עד יומה האחרון, אבל הגוף כבר בגד בה. האמנות עזרה לה להמשיך לחיות. כאשר בנאדם הוא אופטימי, יוצר וחולם הוא חי חיים ארוכים. רות תמיד היתה אופטימית, ותמיד היו לה תכניות לגבי הדבר הבא שהיא תוכל ליצור.

עצוב לי מאד שהיא כבר לא איתנו"

על מנת לקבל זוית נוספת על החוויה של רות ממידברן, והקשר המיוחד שלה לאירוע ולקהילה, שוחחנו עם רחל הורם, בתה של רות:

"הסיפור של רות עם מידברן הוא מרתק. הוא התחיל בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כאשר אבא שלי קיבל שנת שבתון בארצות הברית לצורך ביצוע מחקר. אמי נסעה אתו, והם ניצלו את ההזדמנות על מנת לטייל שם. אמי היא אשה שלא מפספסת שום אירוע תרבותי, ולכן הם גם ביקרו בברנינג מן בנבאדה, ושם נוצר הקשר הראשוני שלה לעולם הברן. לאחר מכן היתה הפסקה ארוכה, והקשר התחדש כאשר אמי פגשה את ניהאד בתערוכה קבוצתית על עץ הזית, שם הם התיידדו, ורות הציעה לו לעבוד יחד. כמה ימים אחר כך היא קיבלה טלפון ממידברן, והזמינו אותה להשתתף באירוע, מתוך זה שהיא הופיעה ברשימת האמנים של ברנינג מן. הסיפור של מיצג "לב אשה" התחיל בחדר ההתאוששות בבית החולים, כאשר היא ראתה שקף של כלוב הצלעות שלה עם קוצב הלב בתוכו. היא שוחחה עם ניהאד, הם יצרו יחד סקיצות וניהאד הוציא אותן אל הפועל.

רות התחברה מאד למידברן. כמו שאיתן נהג לאמר, "רות היא המבוגר הכי צעיר שפגשתי". כל מי שהיה לידה התבייש בחוסר הנערות והסקרנות שלו לעומתה. ההרגשה הזו שטפה את כל מי שהיה לידה במידברן. החול, האבק והתנאים הקשים לא הפריעו לה בכלל, היא פרחה במידברן, וכולם דאגו לה, הסיעו אותה, הצטלמו איתה, היא הפכה לשם דבר. בסך הכל היא השתתפה בשלושה מידברנים. מידברן היה אחת הפסגות הכי גבוהות של רות. היא התחברה מאד לאנשים. בכלל, לא היה יצור חי שרות לא התחברה אליו. היא היתה תאבת חיים, וכל היצירות שלה מדברות טבע. זה היה מאד טבוע במודעות שלה. רות פשוט חגגה במידברן."

בשם כל קהילת מידברן אנו מבקשים להשתתף בצערה של המשפחה על לכתה של האשה המיוחדת הזו, אמנית שהיוותה השראה לקהילת האמנים בארץ בכלל ולקהילת האמנים של מידברן בפרט, ולעת זקנה הוכיחה שמגבלות פיזיות לא יכולות לעצור את הדמיון, החלום, והיצירה.

יהי זכרה ברוך.