אחרי שנתיים מאתגרות ומורכבות מאין כמוהן עבור כל אחת ואחד מאיתנו בישראל וברחבי העולם ציינו לא מזמן את חג המסכות, התחפושות וה"עדלאידע" הלו הוא חג הפורים.
כידוע למרביתנו, אחד מעקרונות עמותת ברנינג מן, מידברן, הרשת וקהילתינו הוא "ביטוי עצמי רדיקלי" - רבים תופסים את המונח רדיקלי ומפרשים אותו כ"קיצוני" אולם רדיקלי פירושו הוא גם "שורשי" או "מהותי" - וכאן עולה התהייה - מה בין ביטוי עצמי מיידי ועכשווי לבין ביטוי מתמשך ועתידי ?
אחת מהמצוות המעניינות של פורים הינה לשתות עד שלא ידע - זאת אומרת להשתמש בחומר משנה תודעה (חומר אלכוהולי במקרה הספציפי הזה) על מנת להשתחרר ולהיות חופשיים. להשתחרר ולהיות חופשיים עד לרמה קיצונית בה אנו משתטים ובהמשך מאבדים את ההכרה האישית שלנו - כפי שנכתב - "עד שלא נדע להבדיל בין ארור לברוך".
הוויית המגיפה החברתית בשנתיים האחרונות וימי חג הפורים מאפשרים לנו לעצור להרהר ולדון בחשיבות החברתית של "היפוך יוצרות" - היכולת להשתחרר, להתנסות, לצמוח ולהשתנות ולעיתים אף לעבור טרנספורמציה (שינוי מדרגה גבוהה יותר) למשהו אחר - ליצור שינוי או להסיט, לשנות את היצירה והעשייה.
ליצור (או לנכס) לעצמנו זהות אחרת ליום אחד, לנוע אל עבר זהות אחרת שעדיין משקפת את המהות והאמת הפנימית של כל אחת ואחד מאיתנו - כבני אנוש, חווה ואדם - יצורים חברתיים שמעוניינים ליצור ולהביא ערך ומשמעות לעצמם, לסובבים אותם ולשאר העולם.
ליצור ולנכס לעצמנו זהות שכל אחד מאיתנו מעוניין לשאוף אליה (או לנסות ולאמץ כזאת) שאנו רואים בה מודל להשראה, למידה וחיקוי. לאפשרות ולתהליך הזה ישנה חשיבות חברתית ממדרגה ראשונה מכיוון שכשאנו מסתכלים על חברות (societies) , ארגונים (ציבוריים, שלא למטרות רווח ועסקיים(, קהילות ומגוון המבנים החברתיים בהן הן באות לידי ביטוי אחד הטקסים המשמעותיים ביותר וכמובן טקס מעבר (right of passage) - היכולת לשחרר מהות, זהות ותקופה אחת ולהחליפה באחרת.
טקס מעבר של החל בלידה ויציאה אל העולם, דרך התנועה מילדות לנעורים ובגרות, החלפה של תקופה בחיים (או בשנה), סיום לימודים, סיום יחסים עם ארגון אחד ומעבר לאחר או הסיום הכולל - חידלון וכלייה (וכמובן שהתחלה של משהו אחר - שהרי "סוף הוא תמיד התחלה").
ככל שעובר הזמן, אוכלוסיית העולם גדלה ומציאות חיינו הופכת מורכבת יותר כך המוסדות והארגונים מנסים להכניס אותנו ללא הרף למסגרות, תבניות, מערכות ותהליכים סדורים - כך לרוב הכי קל ופשוט לשלוט מתוך תפיסה של כוח ובעלות (בהמשך אולי אסקור תפיסות אלטרנטיביות של Chaordic ו liberating structures). כך "הכי קל ופשוט", אולם מצד שני אנו יודעים שהוויה ותחושות של חופש וחירות מגיעות לעיתים דרך כאוס, בלאגן, היכולת לשחרר ולשתף שליטה ובעלות (בצורה מושכלת ובטוחה כמובן) ותפיסות והוויה של עוצמה.
על שער הכניסה לאולימפוס נכתב "דע/י את עצמך" ואני מזמין אותך בהפסקת קפה/מרק/בירה הבאה ליצור רשימה של כל הדברים שהינך. אם תעשה/י זאת (ובכיף אפשר לשתף בתגובות את התוצאות) תוכל/י להיווכח שמעבר להגדרת המקצוע או התפקיד שלנו, הננו בעצם סוג של "כדור דיסקו" ו"פסיפס" של התנסויות וזהויות שמרכיב את המהות העצמית שלנו - ה"עצמי" (self) ולהבדיל מה"אני" ( I Am).
פסיפס זהות הדיסקו שלנו שמורכב החל במגדר איתו נולדנו, זהות של ילד/ה, אח/ות, תלמיד/ה, סטודנט, שכן, יוצר/ת, ברנר, מתנדב/ת, מוכשר/ת בתחום זה או אחר, שלל התפקידים בהם עבדנו עד היום, הארגונים בהם אנו חברים, המחנות והמועדונים להם אנו משתייכים וכו'
התחפושת בפורים וההוויה במידברן (או הוויה "ברנרית" בעולם ברירת המחדל - ה"דיפולט") מאפשרים לנו עוד דבר קסום - הם מאפשרים לנו לרגע להיכנס לנעליו של האחר/ת, להבין את תפיסת העולם שטמונה בזהות שלו/ה, לשוטט, להפגש ולהיות בקשר עם אנשים שבד"כ לא היינו מתקשרים איתם ביומיום.
ה"תחפושת" שלנו מאפשרת גם לייצג זהות זאת (זאת שבחרנו לקחת על עצמנו) אל מול אחר/ת, להתנסות ב"משחק תפקידים" שאנו לא מורגלים אליו ולזמן מה להתנסות בחוקים וכללים שונים מאלו שאנו מורגלים אליה. קחו לדוגמה את הנוודים/ות המופלאות/ים שמשוטטים ברחבי BRC או בעיירת מידברן, או אם תנסו אצלכם בשכונה לעטות רגע את "גלימת השכנ/ה הטוב/ה" - לעיתים תגלו שכל שדרוש הוא ללבוש חיוך או להעניק לשכנ/ה צנצנת מרק או חתיכת פשטידה מעשה ידיכם.
מה שמביא אותנו למשלוח מנות ומתנות - ועל כך בפוסט הבא...
בנתיים, כשאתם עובדים על התחפושת שלכם (אם זה לפורים, למפגש ברנרים במצדה או לשלב הבא בחייכם) הינך מוזמנ/ת לחשוב איזה ביטוי עצמי ראדיקלי בא לך לעטות - אם זה רק ליום אחד או לעתיד לבוא.
בברכת שיהיה לך חג פורים שמח כל השנה ושנזכה כולנו בקרוב להוריד מסיכות או לשים חדשות - שהרי לא תמיד צריכים לבוש מיוחד - לפעמים צריך רק תפיסה מעט אחרת, או אחרת לגמרי - באופן ראדיקלי.
Comments