"אם את רוצה לפגוש את איתי" - לזכרו של איתי שטיינברגר

איתי שטיינברגר, נולד במאי 1985 בירושלים, גדל והתחנך בכרמי יוסף.

נהרג במהלך שירותו במלחמת לבנון השנייה בקרב בסלוקי ב- 12 באוגוסט 2006. יהיה זכרו ברוך.

איתי למד במגמת הקולנוע בתיכון, היה צלם, אמן ישראלי, זכה בפרס "מגן השר להגנת הסביבה וצה"ל".

עדשת המצלמה הייתה עבורו כלי להעצמה של מראות ואובייקטים ותרגום מחודש שלהם למציאות.

עבודות שהשאיר אחריו כיום מוצגות במוזיאון השריון בלטרון, שם ניתן לטעום מעולמו העשיר והתפיסה הוויזואלית הייחודית לו.

במהלך הקרבות, הגיע למוצב שבו שירת איתי כתב של עיתון "מעריב, ושאל אותו: "אילו הייתה מגיעה פיה ומעניקה לך שלוש משאלות, מה הן היו" ?

-"וויסקי, אישה וסיגריה" הוא ענה בספונטניות. שבוע אחר כך הוא נהרג והמילים שלו הפכו מנטרה לחיים בזכות סטיקר "ויסקי, אישה וסיגריה", שיצרו חבריו של איתי אותו הם נושאים מאז ועד היום לכל מקום בעולם, כאילו לוקחים אותו איתם, כזיכרון אחרון חי, צוואה לחיים.

במידברן 2018, הוקדשה עבודת מיצב "העין הפנימית" של האומנית לימור שובל לזכרו של איתי.

אמו של איתי, פרידה שטיינברגר היקרה, אמנית מעוררת השראה וברנרית ותיקה, משתפת אותנו בתחושות ובחוויות שליוו אותה לפני ובמהלך מידברן 2018.

"אחרי המידברן הראשון בשנת 2014 ", מספרת פרידה , הגיע אלי הביתה חבר של איתי, מאובק כולו ומלא התלהבות, ואמר לי: "אם את רוצה לפגוש את איתי, את חייבת לבוא למידברן".

במידברן השני, אכן הגעתי, והייתי מוקסמת מהחוויה, מהתחושות, מהאווירה המיוחדת, מהמראות המדהימים של הפלאיה בשעות הלילה. הייתי חייבת לשתף בחוויה את בני המשפחה וחייבת שהם יגיעו להיות שם יחד אתי. הרמתי אליהם מיד טלפון, והם באמצע הלילה עלו על האוטו והגיעו.

מאז אני "מכורה" למידברן, ומגיעה מדי שנה.

המדבר מאתגר אותי, המדבר מרפא אותי. גם שם איתי נמצא אתי כל הזמן.

שמח במקומות ששמח לי, ועצוב יחד אתי במקומות שעצוב לי.

מזה שנתיים גם הנכדים שלנו מגיעים למידברן.

במפגש אומנות לקראת מידברן 2018 נוצר שיח לימור לביני שהתפתח למיצב העין הפנימית.

המפגשים עם הקבוצה נערכו ביפו ובמהלך אחת הפגישות סיפרתי לחברי הקבוצה על ויסקי אישה וסיגריה . דרור שתרם את ביתו להקמת המיצב הציע להקדיש את המיצב לזכרו של איתיצ'וק.

עם זאת, החלטנו שלא לציין במפורש על גבי המיצב את העובדה שהוא מוקדש לאיתי.

החלטנו שמי שידע ידע, ומי שלא ידע יחווה את העין הפנימית על פי דרכו.

תקופת הבניה של המיצב והימים שלפני המידברן היו מסע מטורף, כאשר במהלכו, במסגרת גיוס המימון לבניית המיצב, ברי סחרוף חבר יקר שלנו יחד עם להקתTree ערכו ג'אם סשן מטורף ב"נור" ביפו , אותו תרם לנו שרון שבתאי מקמפ מרכבה.

המסע הסתיים בהגעת המיצב לפלאיה. גם אני הגעתי כמה ימים לפני תחילת האירוע.

ביום ראשון, יום אחד לפני הפתיחה הרשמית של האירוע, הגעתי לעין הפנימית עם יואב, אחיו הקטן של איתי. הגענו בשעת השקיעה לעין הפנימית , יואב, שקשק את העץ שבמרכז הכיפה, עלי החימר שנתלו על העץ יצרו צלילי פעמונים ברוח המדברית. צלילי נפש אלו פתחו את ליבי. בכי גדול ומשחרר של אושר, התרגשתי וחשתי שאיתי איתנו.

כאשר הגיעו הנכדים לפלאיה, הדבר הראשון שהם אמרו היה "בואו נלך לאיתי". זה היה מופלא בעיני, היות והם נולדו לאחר נפילתו של איתי, ומבחינתם איתי הוא תמונה וסיפורים. כאשר הגענו לעין הפנימית, עמית בת ה- 9 עלתה ,נעמדה ליד העץ, ובמשך דקות ארוכות התלבטה איזה עלה לבחור.

היא בחרה את העלה שנראה לה הכי מתאים, והתעקשה לקחת אותו איתה הביתה, שיהיה תמיד איתה בחדרה.

חוויה נוספת שזכורה לי היטב מהמיצב, הייתה החתונה שהתקיימה לידו באחד הימים של המידברן.

החתן והכלה מעולם לא הכירו את איתי, אבל במהלך החתונה הם עלו למיצב, עמדו ליד העץ, הרימו לחיים וביקשו מאיתי ברכה...

שריפת המיצב התקיימה ביום רביעי בשעה אחת בלילה.

התארגנתי עם מצלמת וידאו על מנת לתעד את חווית השריפה ולהיפרד מ" העין הפנימית".

בדרך לשם חוויתי סוג של התעוררות ורצון להעניק ללימור את טקס הפרידה מהיצירה. היא נתנה את הנשמה. חשתי הודיה על הקיים והיש. הייתי נאמנה לדרכי. תודה.

-

תודה פרידה יקרה על השיתוף המרגש.

עטופה באהבה.