אז איך היה מידברן 2021? חוויה מעצבת כאבא וכבנאדם. באמת. איי שיט יו נוט.
שואלים אותי אם אני חושב שנועם בן ה-3 יזכור משהו. האמת שאני לא יודע, אבל עבורי לפחות - זו היתה חוויה שאני חייב לזכור.
נועם הסתובב במדבר חמישה ימים, התמנגל בקמפ, קיבל מתנות, שאל המון שאלות, קיבל ים תשובות. חלק מהזמן הוא עף על החיים, וחלק הסתובב עייף או סתם בסדר, והתבונן. היה ממש כמו כל אדם אחר מסביבו. "איך מספרים על דבר כזה בגן?", שאלתי אותו, בפעם השלישית שהיינו על הקטר באמצע מסיבה משוגעת. "אני לא יודע", הוא אמר. בטח לא יודע, הוא בן 3. הוא הסתכל במסיבה בענין גדול. בשבילו זה כנראה עוד יום במציאות.
ואני?
ירדתי למידברן בחשש גדול מאוד.
לא חששתי לו. ידעתי שהוא יהיה סבבה, וכשלא יהיה סבבה, בתוך יום או יומיים, נתקפל בחזרה בשמחה.
חששתי באנוכיות גדולה מאיך אני אסתדר, וכמה קשה יהיה לי וכמה אני פשוט לא הולך ליהנות באירוע שהוא בתכלס גולת הכותרת של ההנאה הצרופה בשנה. ושלוש שנים לא היה מידברן. חיכיתי לו בגעגועים כואבים.
ונהניתי בטירוף.
נהניתי מהקמפ המדהים שלנו, שהצליח להכיל אנשים מגוונים וליצור לנו בית אמיתי בפלאיה. בית אמיתי, אני אומר את זה לא בהיפיות.
נהניתי מכל מה שאני חוויתי, וחוויתי ביחד עם נועמון.
3 פעמים עלינו על הקטר באמצע מסיבה. 3. ואני לא ממש מאלה שעולים על דברים במסיבות.
קיבלנו יותר מתנות ממה שקיבלתי בכל המידברנים ביחד (קיבלנו = נועמון קיבל, ואני העברתי והסברתי והכרחתי אותו לומר תודה).
קיבלתי המון שאלות מצחיקות וילד שזורם על החיים ועל הסובבים אותו.
ואני, שפחדתי בצורה אנוכית שאני פשוט לא אהנה (ואכן היום הראשון היה קשוח, ובעיקר מלא קקי בכל מיני מקומות מוזרים), אני עפתי על זה.
בלילה הראשון עשיתי לעצמי שיחה והסברתי לעצמי שזה יהיה מטופש להתבאס שאני מפסיד דברים במידברן, כשהילד הזה נולד בזכות מידברן (פגשתי את האחת הילה קנטור בחוג מידברן, התחתנו במידברן - החתונה היחידה שלנו, היא היתה בהריון במידברן 2018, נראה לי שאני סוגר פה איזה מעגל יפה). זה עבד. עשיתי אולי 20% ממה שעשיתי בעבר, ועשיתי את זה אחרת. לא יצאתי בלילות בכלל (הוא התעורר מלא), אבל הדלקתי מדורה בקמפ ונהניתי משיחות מעולות עם אנשים מעולים. עשיתי כיף לעצמי.
ובתכלס קיבלתי חוויית אבהות שתלווה אותי עד סוף החיים. האירוע ריגש אותי ברמה שעד עכשיו לא הורדתי את הצמיד, כאילו אני איזה מתלהב ממידברן 2014. הגיע הזמן להוריד את הצמיד, הוא קצת מכאיב לי כבר.
אז נכון, הוא לא רוצה שאני אספר לו מסיפורי מידברן לפני השינה ומעדיף האריה שאהב תות (בוז). והוא כבר לא עושה סימן שהוא זוכר משהו, אבל אני הולך להזכיר לו שוב ושוב ושוב.
ולעצמי.
Comments